חוגגת

צפייה. כל כך קצרה וכל כך ארוכה. את מקווה ושוב. והיא כמו לועגת לך בועטת באמונה שלך הרחק. את לא מוותרת ובועטת חזרה חזק יותר.

זה קרה לפני 5 שנים, כשהבלוג שלי עלה לאוויר, עוד בלוג, שלא ידעתי מה אכתוב בו אבל פתחתי כי בעלי נתן את הרעיון ואני אמרתי

זה קרה בדמדומי אביב. עת שקעו הפרחים וזרחו הקוצים. בזמן בו המוזיקה נדמה. והרוחות הפסיקו לנשוב. היה לי יומולדת. הוא נחגג בשקט אחרי התאריך. והגיל

הנר כבה. העוגה השאירה פירורים לחים, ומריחות שוקולד העידו על משהו שחגג עוד שנה בעולם נפלא. היינו כמה ימים לפני פסח, כשרוב הבתים כבר הוכשרו

אנחנו כבר משפחה. ולכן הכול כבר נראה אחרת. אנחנו עסוקים בעבודה. ושוכחים שיש לנו בכלל יום נישואים. רק שירה שפתאום בוכה כי נמאס לה לשבת