חודש אב הוא חודש שיש בו שני ימים שונים כל כך אחד מהשני. יום אחד הוא יום אבל על חורבן הבית, יום שבו אנו מודעים

סלסולי עשן מיתמר מציירים את סיומת שמונת הימים. נישאים הם אל על, מתפשטים באוויר, בצורות אבסטרקטיות, חופשיות ומשוחררות. הדלקנו אותם כל ערב מחדש, בשעה שנצנוצי

  שמים בהירים, ואלפי שיבולים, רוח שמפנה לי את הדרך, ואני בעקבותיה, רצה אל האינסוף ומעבר לו. מה צריך בן אנוש יותר ממרחבי טבע פתוחים,

לעצור. להסתכל על עצמך בראי לומר שלום לדמות שמשתקפת. "יום הולדת שמח, חברה" גדלת. בעוד 365 יום.

הוא הגיע בהפתעה, נחת בביתי בצליל שקט, הייתי מוכנה לו, כי אני תמיד מוכנה. ובכל אופן הוא הפתיע. כי הוא אף פעם לא מגיע אלי