מהרהרת: מוסיף והולך
סלסולי עשן מיתמר מציירים את סיומת שמונת הימים. נישאים הם אל על, מתפשטים באוויר, בצורות אבסטרקטיות, חופשיות ומשוחררות. הדלקנו אותם כל ערב מחדש, בשעה שנצנוצי
מטיילת: פשוט לחיות [פוסט שלישי בסדרה]
בוקר, קול צלצול פעמון המתכת הגדול מודיע לי שמשהו הקדים אותי. פותחת וילון תחרה דקיק, ומאחורי מסגרת העץ אני רואה אותם, עדר כבשים לבנים בראשם
מהרהרת: כשאמרתי שלום ליַלְדּוּת
שמים בהירים, ואלפי שיבולים, רוח שמפנה לי את הדרך, ואני בעקבותיה, רצה אל האינסוף ומעבר לו. מה צריך בן אנוש יותר ממרחבי טבע פתוחים,
מהרהרת: עשרים ו-7
לעצור. להסתכל על עצמך בראי לומר שלום לדמות שמשתקפת. "יום הולדת שמח, חברה" גדלת. בעוד 365 יום.
מהרהרת: על הניסים ועל הנפלאות
הוא הגיע בהפתעה, נחת בביתי בצליל שקט, הייתי מוכנה לו, כי אני תמיד מוכנה. ובכל אופן הוא הפתיע. כי הוא אף פעם לא מגיע אלי
מהרהרת: פתחי לי
דלת נועלת או דלת פותחת דלת סוגרת או דלת נפתחת דלת חוסמת או דלת מאפשרת דלת חורקת דלת נטרקת. כשאני רואה אותה סגורה אני נעצרת