מהרהרת: סטיגמות של חורף
ייחסו לו מילים קודרניות, כמו לקחו את כל מילות הקיץ ומתחו קו למילה והיפוכה וכך נוצר לו החורף. כילדה, טיפות הגשם קפצו בעליזות בראשי ויצרו
מהרהרת: ימים טובים
חודש אב הוא חודש שיש בו שני ימים שונים כל כך אחד מהשני. יום אחד הוא יום אבל על חורבן הבית, יום שבו אנו מודעים
מהרהרת: מוסיף והולך
סלסולי עשן מיתמר מציירים את סיומת שמונת הימים. נישאים הם אל על, מתפשטים באוויר, בצורות אבסטרקטיות, חופשיות ומשוחררות. הדלקנו אותם כל ערב מחדש, בשעה שנצנוצי
מטיילת: פשוט לחיות [פוסט שלישי בסדרה]
בוקר, קול צלצול פעמון המתכת הגדול מודיע לי שמשהו הקדים אותי. פותחת וילון תחרה דקיק, ומאחורי מסגרת העץ אני רואה אותם, עדר כבשים לבנים בראשם
מהרהרת: כשאמרתי שלום ליַלְדּוּת
שמים בהירים, ואלפי שיבולים, רוח שמפנה לי את הדרך, ואני בעקבותיה, רצה אל האינסוף ומעבר לו. מה צריך בן אנוש יותר ממרחבי טבע פתוחים,
מהרהרת: עשרים ו-7
לעצור. להסתכל על עצמך בראי לומר שלום לדמות שמשתקפת. "יום הולדת שמח, חברה" גדלת. בעוד 365 יום.