פשוט לעוף- מונטנגרו חלק ג' ואחרון
צילום: אסתי קרויזר אני מרגישה כמו פרידה. זהו הפוסט האחרון שאני כותבת על מונטנגרו. אחרי סדרה ארוכה של פוסטים. הרגשתי אתכם מטיילים איתי, מצטרפים יחד
פשוט לפנק- מונטנגרו חלק ב
את גברים ממאדים ונשים מנוגה הכרתי לפני שנים. התחברתי לדמות הנוגאית, לרעיון המקסים הזה שיש כוכב אחד ובו חיות יחד כל הנוגאיות. הן מבינות אחת
פשוט לעוף- מונטנגרו
את מונטנגרו חווינו לפני כמה חודשים, שלוש חברות שחיפשו טבע, מים, רוגע והמון זמן למחשבות. נעמי, שושי, סיון ורות הבייבי הקטנה. את מונטנגרו חווינו שוב.
מטיילת: מונטנגרו שוב אני באה [פוסט חמישי בסדרה]
סוף אפריל. תחילת אייר. נולדתי כששמש חמה צרבה שדות בצבע בלונד צהוב. משהו שר לי סולו. בלי ליווי מוזיקלי. מאז כל קיץ אני חוגגת. עם
מטיילת: ההנאות הקטנות [פוסט רביעי בסדרה]
הפעם, לפני הקריאה של הפוסט הרביעי שבסדרה, רק להדליף לכם שבסוף הפוסט מחכה הפתעה מעניינת, אבל הי! חייבים לקרוא את הפוסט לפני שתדפדפו עד אליה
מטיילת: פשוט לחיות [פוסט שלישי בסדרה]
בוקר, קול צלצול פעמון המתכת הגדול מודיע לי שמשהו הקדים אותי. פותחת וילון תחרה דקיק, ומאחורי מסגרת העץ אני רואה אותם, עדר כבשים לבנים בראשם