מהרהרת: מוסיף והולך
סלסולי עשן מיתמר מציירים את סיומת שמונת הימים. נישאים הם אל על, מתפשטים באוויר, בצורות אבסטרקטיות, חופשיות ומשוחררות. הדלקנו אותם כל ערב מחדש, בשעה שנצנוצי
מטיילת: ההנאות הקטנות [פוסט רביעי בסדרה]
הפעם, לפני הקריאה של הפוסט הרביעי שבסדרה, רק להדליף לכם שבסוף הפוסט מחכה הפתעה מעניינת, אבל הי! חייבים לקרוא את הפוסט לפני שתדפדפו עד אליה
מטיילת: פשוט לחיות [פוסט שלישי בסדרה]
בוקר, קול צלצול פעמון המתכת הגדול מודיע לי שמשהו הקדים אותי. פותחת וילון תחרה דקיק, ומאחורי מסגרת העץ אני רואה אותם, עדר כבשים לבנים בראשם
מטיילת: בקתת הציידים והאגם השחור [פוסט שני בסדרה]
גלגלי הרכב עצרו בחריקה. מהחלון האטום למחצה ראיתי אדם גבוה עם שיער מדולל וארוך עד הכתפיים. ולדימיר. אנחנו נשארות ברכב, לבנתיים קופסת המתכת הזו בטוחה
מטיילת: ההר השחור [פוסט ראשון בסדרה]
בספר האגדה שלי סופר על הר שחור וקסום, הוא היה גדול ועוצמתי והגן בגודלו וחוזקו על המדינה הקטנה שהתיישבה בו. את השתקפותו יכלתי לראות במי
חוגגת: פשוט אמא
צפייה. כל כך קצרה וכל כך ארוכה. את מקווה ושוב. והיא כמו לועגת לך בועטת באמונה שלך הרחק. את לא מוותרת ובועטת חזרה חזק יותר.