אנשים שפגשתי באמצע הדרך. הם היו שם רבים. חלקם פגשתי לרגעים מועטים, חיוך קצר ושלום, ובכל אופן הם השפיעו עלי, בחיוך שלהם גרמו לשפתי להימתח,

עולם עיצוב הכריכות מרתק אותי, כשנכנסתי לתחום לא ידעתי כמה אני יאהב את זה, נשאבתי עמוק בפנים. כל ספר לוקח אותי למקום אחר ויותר מהכל

ייחסו לו מילים קודרניות, כמו לקחו את כל מילות הקיץ ומתחו קו למילה והיפוכה וכך נוצר לו החורף. כילדה, טיפות הגשם קפצו בעליזות בראשי ויצרו

חודש אב הוא חודש שיש בו שני ימים שונים כל כך אחד מהשני. יום אחד הוא יום אבל על חורבן הבית, יום שבו אנו מודעים

צילום: אסתי קרויזר אני מרגישה כמו פרידה. זהו הפוסט האחרון שאני כותבת על מונטנגרו. אחרי סדרה ארוכה של פוסטים. הרגשתי אתכם מטיילים איתי, מצטרפים יחד