כלוב, כזה כמו שיש בעיצובי שולחן, ששמים נר בתוכו והוא מאיר מבעד לסורגי מתכת מרוססים בצבעים שונים. סחלבים, כרוכים ומתפתלים בין הסורגים עד שהם פורצים

החיים מפתיעים. כילדה כששכבתי במיטה וקראתי בשקיקה את "ילדים בעקבות העבר" לא חשבתי שיבוא יום ואעצב כריכה לסופר שעל הרבה מספריו גדלתי. אהבתי את הסדרה

אנשים שפגשתי באמצע הדרך. הם היו שם רבים. חלקם פגשתי לרגעים מועטים, חיוך קצר ושלום, ובכל אופן הם השפיעו עלי, בחיוך שלהם גרמו לשפתי להימתח,

עולם עיצוב הכריכות מרתק אותי, כשנכנסתי לתחום לא ידעתי כמה אני יאהב את זה, נשאבתי עמוק בפנים. כל ספר לוקח אותי למקום אחר ויותר מהכל

ייחסו לו מילים קודרניות, כמו לקחו את כל מילות הקיץ ומתחו קו למילה והיפוכה וכך נוצר לו החורף. כילדה, טיפות הגשם קפצו בעליזות בראשי ויצרו