בספר האגדה שלי סופר על הר שחור וקסום, הוא היה גדול ועוצמתי והגן בגודלו וחוזקו על המדינה הקטנה שהתיישבה בו

תאריך: 23.10.18

54 תגובות

מטיילת: ההר השחור

בספר האגדה שלי סופר על הר שחור וקסום, הוא היה גדול ועוצמתי והגן בגודלו וחוזקו על המדינה הקטנה שהתיישבה בו.
את השתקפותו יכלתי לראות במי המפרץ הצלולים שנעו בנחת למרגלות ההר, צובעים את הנוף בכחול טורקיז ימי וצבעוני.

חלמתי ללכת לשם, להר השחור, להעפיל בשביליו, להעלם בערפיליו. להיות שם, אני עם עצמי.
לראות את הטבע שהתרחק ממני, לחוש את הבראשיתיות שעוד קיימת, אי שם באגדה.

חיפשתי את השקט שהרעיש בי, רציתי מנוחה ושלווה. להיות שם לבד.
לחוש אותו. את הפשטות, את היופי, את החיים שאף אחד לא דחף בהם קדימה.

ההר השחור קרא לי לבוא. אז באתי.יודעת שאמצא שם את מבוקשי.
עם דרכון ומצלמה ועוד שתי חברות יקרות עלינו לכלי תחבורה לבן ומפלצתי שיקח אותנו להר השחור.

חברנו יחד שלוש נשים ותינוקת קטנה, נשים שחיפשו שקט ושלווה, שרצו לחוש את הטבע ולהתייחד איתו. נעמי רטבי- בעלת חברה לצילום והפקות וידאו ומולטי קאמרה, שחברה איתי למסע צילום מרתק, סיון פרץ בעלת סטודיו המניפה לפיתוח אתרים וניו מדיה הצטרפה עם הבייבי המתוקה שלה, שהוסיפה לנו שמחה ותמימות ילדותית בטיול שלנו. רציתי טיול שאוכל להיות עם עצמי, טיול שאוכל להתחבר למסע שלי הפנימי, ולהנציח בעדשה את מה שהנשמה שלי רואה. נעמי וסיון היו החברות המושלמות למסע הזה. וכך מצאנו את עצמנו נוחתות בטיווט. שדה תעופה קטן, מדרגות שיורדות מהמטוס ומוליכות אותי ישר לשדה הפתוח. ההר השחור מאחורי, עוצמתי יותר מאי פעם. אנחנו אחרי יום טיסה ( קונקשיין ) כך שאנחנו מגיעות למונטנגרו עייפות, ליום הטיסה לא תכננו יציאה, רק להגיע למלון ולישון. הנהג ששכרנו לטיול מחכה לנו מחוץ לשדה התעופה, אנחנו נכנסות למכונית נוחה ונעימה, אם חששנו שלא יהיה מקום למזוודות שלנו, טעינו. המכונית גדולה ומרווחת, ואנחנו מתחילות את הטיול שלנו.

המקום הראשון בו בחרנו להיות היא העיירה PERAST עיירה שקטה ויפייפיה שנמצאת במרחק של כחצי שעה מ-KOTOR העיר העתיקה במפרץ קוטור. המלון בו לנו הוא המלון היפה ביותר שהיינו בו במשך כל הטיול.  המלון נקרא Conte Hotel ונמצא על הכביש שעל המפרץ. הגענו למלון, שם עשינו CHECK IN וקולנועית לקחה את המזוודות ואותנו לדירה בה נהייה הלילה. הדירה ממוקמת מעל תחנת כיבוי האש ( שנראית אגב מהמם, ממש כמו סמי הכבאי ) יש יחסית הרבה מדרגות אבל אנשי השירות של המלון מעלים לנו את המזוודות עד לחדר. אנחנו נכנסות לדירה יפה מאוד! מטופחת ומעוצבת בסגנון שמתכתב נהדר עם המפרץ, הקירות בחיפוי אבן, הצבעים בהירים, וילונות לבנים מתנפנפים ברוח הקרירה, ומרפסת קטנה כבר מקבלת את נעמי לתוכה.

  • ההר השחור

בוקר.

אני מתעוררת לערפל סמיך, מחלון הדירה נראה כאילו הים מעלה קטורת. הערפל משייט בנחת על המפרץ, התאורה לילית, למרות שהשמש זרחה. האוויר קריר ורטוב, אני נשאבת לאווירה המיסטית של המפרץ. פותחת את הבוקר בשקט שקיים רק כאן. הכל עוד נמים את שנתם. זה הזמן שלי, להרגיש בוקר שונה מהבקרים שאני מכירה ויודעת. המרפסת הקטנה מקבלת אותי, יפה וערנית, יושבת וצופה בנוף המדהים שלא יכלתי לראות אתמול בחושך. המפרץ כחול. המים שקטים, אני יכולה לשמוע את המיית הגלים השקטים. נעים, שרים לי את שיר הבוקר.

לאט לאט החדר מתעורר לחיים, השמש עולה למעלה, צובעת בקרניה את ההרים השחורים בצבע ירוק כהה.
צלמות יכולות להיות במקום אחד למשך זמן ארוך אולי בלתי מוגבל, ואם אין מי שיאמר STOP הן תשארנה שם לנצח.
סיון זורמת איתנו, ונעמי ואנוכי מתחילות בסדרת צילומים ארוכה. התאורה יפה מידי בכדי לתת לה ללכת. אז אנחנו שם, עדיין בדירה, מצלמות, עושות את מה שאנחנו אוהבות. כשהשמש עומדת ברום השמים אנחנו יוצאות לטייל בעיירה הקטנה והמדהימה PERAST.

היא נראית כמו נלקחה מגלויה ישנה שמשהו החביא בעליית הגג, קסומה מידי בכדי להיות אמיתית. למרות שפראסט תיירותית, אין כאן כמות גדולה של תיירים כפי שנראה בקוטור מאוחר יותר. שקט כאן, הבוקר רק התחיל, ופה ושם ניתן לראות תיירים מטיילים, את תושבי המקום אנחנו פוגשות בעיקר בעבודות תיירות כמו אנשי שירות במלון, מסעדות ובשיט שיש על המפרץ. או כאלה שמנסים את מזלם ברוכלות, נהנים לבנתיים משיזוף ואוויר ים.

אנחנו מטיילות צמוד למים, אין כאן גדרות, אני יכולה לשבת קרוב למים, ואם אחפוץ אוכל גם לקפוץ לים:) או לשכשך רגלים…
הליכה של 500 מטר לכיוון המלון לוקחת לנו יותר משעה, הנוף מדהים ביופיו, בתי רעפים ציוריים, עצים ירוקים, מים כחולים שנראה כאילו משהו פשוט הוסיף לשם הרבה רוויה, הם צלולים יפים וזכים, נעים בשקט. סירות קטנות עוגנות ליד, מחכות לתיירים שירצו לשייט לאיים הקטנים שנמצאים שם כמו כתם יופי באמצע הים. PERAST היא עיירה עתיקה והסטורית, ממלכות רבות שלטו בה, ובתקופה שהיא הייתה בשליטת ונציה נבנו בה הרבה ארמונות עתיקים ויפים.

אני מדמיינת לעצמי חיים בפראסט, חושבת על בקרים בהם הנוף שאני רואה זה מפרץ מדהים והרים שטובלים בערפל, נכנסת לסיפור דמיוני בו אני שותה תה חם במרפסת קטנה ורומנטית, ויוצאת להליכה על גדות הים. הדמיון הפסטורלי נקטע באחת כשחתולה מונטנגרית רוצה להצטרף לסיפור שלי ומרגישה קרובה מספיק כדי להתחכך בי וללטף אותי, אני יושבת צמוד למים, וכמעט נופלת מבהלה כשאני מרגישה אותה.

דבר כזה יכול לקרות רק כשמצלמה צמודה אלי והעין שלי עמוק בתוך העינית, רואה את העולם רק משם. לא מרגישה ולא שומעת שום דבר. נעמי ואני הולכות יחד, מחליפות מצלמות, רואות כל אחת בעין שלה את הטבע המדהים שנמצא כאן. להיות כאן זה חלום לכל צלם. סוף כל סוף אנחנו מגיעות למלון עושות CHECK OUT ומקבלות מזכרת יפה מהמלון. את ארוחת הבוקר פספסנו. לא תכננו לאכול שם, כשומרות כשרות אוכל במסעדות במונטנגרו לא היה אופציה, אבל כן חשבנו לאכול פירות או לשתות מיץ טרי סחוט. מה שנשאר לנו זה לשתות מים, ולצאת לכיוון השיט.

הנהג שלנו מתגלה גם כמדריך תיירים, הוא דואג לסגור לנו את כל ההזמנות לאטרקציות שנרצה לעשות. כך אנחנו לא מסתבכות עם השפה והוא מוביל אותנו לשיט טוב ואמין ( בכל מקום תיירותי המקומיים נוהגים לגבות מחיר מפולפל מהתיירים, לא כולם כאלה, ולכן טוב לדעת מראש היכן תקבלו מחיר טוב והגון) אנחנו משלמות 15 יורו עבור כולנו ועולות לשיט לכיוון האי- our lady of the rocks.

נהג השיט יודע קצת מילים בעברית כמו “יאללה בלאגן” בכל אופן הישראלים הרבים שגילו את מונטנגרו דואגים ללמד את אנשי המקום את השפה העברית 🙂 כך נשמע מפעם לפעם מקומיים שיודעים כמה מילים בעברית, עוד נפגוש אותם בהמשך. השיט קצר, אנחנו מספיקות לצלם קצת את הנופים שבדרך ויורדות לאי. ב-PERAST יש שני איים. אי אחד עליו אנחנו נמצאות נקרא our lady of the rocks האי הוא האי המלאכותי היחיד בים האדריאטי, הוא נבנה מסלעים ושברי אוניות באי יש מוזיאון וכנסיה. הוא אי נחמד ונעים, כיף לטייל בו ולראות את PERAST מהצד השני שלה. גם כאן אין גדרות ( רגילה מאוד שבישראל הכל תחום ומגודר ) אפשר לשבת על מדרגות שיורדות לים, לדוג, או לצלם כפי שאנחנו עשינו. מכיוון שאנחנו לא נכנסות לאתרים ההיסטורים כאן, אז אנחנו מטיילות על האי הקטן, מצלמות, משוחחות ומעבירות את הזמן בנחת ובשקט.

אחרי כחצי שעה אנחנו חוזרות, השיט היה נחמד וקליל, ועכשיו אנחנו יוצאות לכיוון KOTOR. נסיעה קצרה ואחריה אנחנו מגיעות לעיר קוטור, כבר כשאנחנו מגיעות ניתן לשים לב להמולה ולצפיפות, יש כאן הרבה יותר תיירים, הכבישים עמוסים ברכבים ואוטובוסים של תיירים. אנחנו עוצרות בכניסה לעיר העתיקה וקובעות להיפגש כאן שוב בשעה 3 אחר הצהריים. אנחנו עוברות דרך שער גדול שבחומת העיר העתיקה ונכנסות לרובע עמוס ויפה, העיר KOTOR השוכנת על קו החוף במפרץ קוטור נוסדה על ידי הרומאים ופותחה במהלך תקופת ימי הביניים, ניתן לראות שם יופי ארכיטקטוני, עם שילוב של כמה תקופות. כירושלמית הסמטאות מזכירות לי את הסמטאות בעיר העתיקה, גם כאן הם צרות, המדרכות מרוצפות באבן מחליקה, והרבה חנויות מנסות למכור סחורה לתיירים הרבים שגודשים את האזור.

אני עם 2 המצלמות ( עדשה 17-55 ועדשה 70-200 )  המקום יפה, עמוס ומזכיר מאוד את הערים העתיקות שיש לנו בארץ. אם כי האנשים והבתים שונים. אני אוהבת לגעת במקום, להרגיש אותו ולחוות אותו. את חיי היום יום כאן של האנשים שגרים במקום הזה. ואני צדה אותם, בעדשת המצלמה, מרגישה אותם דרך העינית והקליק. אני שמה  לב לכביסה הרבה שתלויה שם, נראית כמו חלק מהדקורציה של העיר. חבלים חבלים נמתחים מחלון לחלון, חוצים את הסמטאות, ובגדים צבעוניים מצלים על ראשי התיירים. התריסים צבעוניים, ועציצים רבים מקשטים את אדני החלונות בירוק רענן וחי, אני בטוחה שהתושבים כאן רוצים שהעיר העתיקה תראה יפה, חמימה וביתית. יש לה אופי אותנטי, היא לא מנסה להיות יפה יותר ממה שהיא, לא מסתירה מאחורי חלונות חדשים בתים ישנים ועניים. היא איך שהיא, פותחת לרווחה את החלונות שאין לה. ומציגה לראווה בתים עתיקים, חלקם מטופחים וחלקם לא. וזוהי קוטור. פשוטה ועממית.

Left
Right

באמצע הדרך אנחנו פוגשות באמנים, חלקם מציעים את אמנותם לתיירים, אנחנו נתקלות באמן שיוצר תליוני שרשרת לפי השם שרוצים, את התליון הוא יוצר בכמה דקות מחוט ברזל אחד, כלי העבודה שלו זה פלייר וברזל. המחיר מצחיק ושווה בהחלט, תמורות 5 יורו יש לך שרשרת מהממת! סיון מזמינה שתי שרשראות לנסיכות שלה.

משהו אמר “קאט” והשחקן הראשי נעלם. אבל הכל עוד כאן. קופסת הצבעים שלו, כוס חד פעמית מלאה במים עכורים וכמה מברשות טבולות במים. דף לבן וקטן נח שם ליד, איורי הבתים עודם מצטיירים, הצבעים מעורבבים, הכרית עוד שקועה מעט. אני לא יודעת אם האמן מצייר לפי הזמנה, או רק יושב כאן ומצייר להנאתו, הוא לא כאן, אבל אני מרגישה אותו כאן, ריח הצבע מכה בי, הצבעים רוקדים לי ריקוד עליז, ומה שאני רוצה זה לשבת על הכרית ולצייר. בהמשך דרכנו נפרדות. נשארו לי עשרים דקות כדי למצוא את חומות העיר, לבנתיים אני מסתובבת סביב עצמי, האנשים כאן לא כ”כ יודעים אנגלית, ואחרי כמה נסיונות אני מגלה את עצמי על החומה. אני לבד, צופה בעוד תיירים שעושים את מה שאני עושה, חלקם מצלמים, חלקם עומדים ומתבוננים. יש כאן יופי מסוג אחר. מרגישה כאילו אני בסיפור שלא שייך אלי.

הטיול על החומות הוא כמו תרפיה צילומית בשבילי, שם אני פוגשת כל מיני אנשים, שמה שמחבר בינינו זה המצלמה. חפץ קטן שמקשר ומחבר בין עולמות וארצות. הסוף לא נראה, השעון בטח התקדם, אני בלי שעון ובלי פלאפון, רק יודעת שכשהפעמון יצלצל אני צריכה להיות בשערי החומה. ולבנתיים אני כאן למעלה מתקדמת מהר, אבל לא רואה שום אפשרות לרדת למטה, באופק אני רואה את החומות מסתלסלות במעלה ההר, וחשש מתגנב לליבי שמא אין מכאן ירידה ומעכשיו אני בדרך למעלה לפסגת החומות.

Left
Right

בסופו של דבר אני רואה אותן. מדרגות צרות שמוליכות חזרה לעיר העתיקה. אני יורדת מהר רוצה רק למצוא את שער הכניסה, אבל כאן אני מסתבכת, ואין תייר שיכול לעזור לי, מסתובבת שוב ושוב בסמטאות הצרות, מרגישה במבוך. ולמרות שהמחוגים עברו כנראה את השעה 3, אני עדיין עוצרת לתמונות. לא יכולה להשאיר את הפריימים שאני רואה מחוץ לכרטיס הזכרון שלי. וכמו שאמרתי, אני פוגשת אותם. את האנשים שנמצאים כאן. שאלו הם החיים שלהם. אני לא מבינה את השפה שלהם, והם לא את שלי, אבל העין מבינה, ואנחנו מדברים בשפה אחרת ושונה. ובשפה הזו אני מנציחה אותם, את אורח החיים שלהם את המציאות שלהם.

בסוף אני אצא מכאן, ותיירת נחמדה תוביל אותי לשער. אני אגיע ואראה אותן מחכות לי. ואבין שאמנם איחרתי מעט, אבל הספקתי. ולמדתי  להכיר יותר את העיר המקסימה KOTOR. אבל עד אז, אני עדיין כאן, משוטטת ומסתבכת. ופוגשת לא רק אנשים אלה גם חתולים. והי, אל תזלזלו. לחתולים כאן יש כבוד, הם מתנוססים כסמל של קוטור ואני פוגשת אותם לא רק בחצרות ובסמטאות אלא גם בחנויות המזכרות. הסקרנות שלי גוברת כשאני רואה כמה החתול מקובל כאן עד להפיכתו לסמל של העיר, מחיפוש בגוגל אני רואה שמכיוון שקוטור הייתה עיר נמל ומסחר, ואניות רבות מרחבי העולם היו מגיעות למקום, הן הביאו איתן גם חתולים, וכך העיר קוטור התמלאה אט אט בתושבי קבע חתוליים מכל מיני תרבויות ומקומות בעולם, כמות החתולים כאן נהפך לסמל של העיר, כיום בכל חנות מזכרות תוכלו למצוא מזכרות רבות עם סמלים של חתולים, וכן, יש כאן גם מוזיאון חתולים. לא כל החתולים נחמדים אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שישנם כאלה ממש יפים. אני מתיישבת על הרצפה, ועם ה-70-200 שנעמי השאילה לי אני מצלמת את האסופית מקוטור. כשאני קמה אני מגלה אנשים רבים שהבינו שיש כאן משהו ומנסים עכשיו להנציח את הפריים שלהם 🙂

התמזל מזלה של חברתה, שהיא כבר לא אסופית, וקולר יפה שמעטר את צווארה מספר על הבעלים הנחמדים שלה, חתולה יפה, לבנה ואצילית, שחטפה לה תנומה קצרה..מכיוון שאני מצלמת רק חתולים יפים, אני ממשיכה הלאה כי האחרים שחורים עם עיניים ירוקות, קצת מלחיצות, מנסה לחשוב באיזו אוניה הם הגיעו…עודי משוטטת בסמטאות העיר והנה אני רואה מולי את מה שכ”כ רציתי וחיפשתי. כשיצאתי למונטנגרו רציתי יותר מכל לפגוש בתלבושת המסורתית שלהם. כשראיתי מולי את הנערה היפה הזו, ידעתי שלרצון יש כח, היא הסכימה להצטלם, וחייכה חיוך מבויש ומתוק. כאן הרגשתי שאוקיי, אפשר לרצות עכשיו להגיע לשער היציאה… אני מזהה את הכניסה לפי הבנין הגדול עם השעון שמתנוסס בראשו, בכל עיר עתיקה תמצאו שעון במרכז העיר. אולי קל יותר לשאול היכן השעון מאשר היכן הכניסה. בפתח אני נפרדת מ”מלכי קוטור” העשירים, שדואגים לברך אותי בברכת “ברוכים הבאים” מלבבת, אני מציינת שאני כבר עוזבת, אבל אפגוש אותם שוב ביום אחר במקום אחר, את הפנים המיוחדות האלה, לא אוכל לשכוח. ואביא אותן איתי עד לביתי הקטן שבירושלים. מונטנגרי ( יותר נכון סרבי ) שיגיע אלי על רפסודת עץ דקיקה, ישרוד כך את כל המסע.

 

 

***

בחוץ, ליד השוק שנמצא מחוץ לחומות העיר העתיקה. אנחנו קונות שקית של שקדים וכמה ירקות…נעמי מתכננת ארוחת ערב חמימה בבקתה אליה פנינו מועדות. שעת צהריים נעימה, השמש עודנה מאירה, וזה הזמן לצאת לכיוון הצפון. הדרך לצפון עוברת דרך כביש שמתפתל בהר, כמו נחש הכורך את עצמו סביב ההר השחור מנסה לחנוק אותו. בדרכים אין פנסי רחוב שיאירו בשעת הליל, כך שמי שרוצה להגיע בשלום כדאי לו לצאת בשעה מוקדמת כדי להגיע ליעד לפני שהעלטה תרד על ההר.

מצפה לנו נסיעה של כשלוש שעות, הנשנושים יוצאים מהתיק, אני כבר מוכנה עם מסטיקים וסוכריות מנטה, מכינה את עצמי לפיתולים שכבר מהמפה עשו לי בחילה. להפתעתי הדרך עוברת יחסית בסדר, הנופים מרתקים אותי אליהם. הנהג שלנו- אלכס, מבטיח לנו לעצור בתצפית יפה, לאט לאט אנו עולים למעלה, והים הכחול מתרחק מאיתנו, נראה כמו כתם זוהר ושלו בתוך מעגל של הרים שחורים וגבוהים. כשאנחנו למעלה מספיק, אנו עוצרים לתצפית ויותר נכון לצילומים ( תמונת השער היא מהתצפית היפה שלנו )

הדרך ממשיכה, אני חייבת לציין שבשונה מארץ ישראל, הנוף ישאר אותו נוף למשך כל הזמן הזה, בארץ שלנו יש משהו מיוחד בנסיעה קצרה אפילו של חצי שעה הנוף כבר משתנה. כאן ברגע שנכנסת להרים, זה הנוף שתראה למשך השעתיים הבאות.

Left
Right

לנסוע עם צלמות זה לא קל. אנחנו מבקשות הרבה עצירות ומסוגלות גם לקפוץ מהרכב באמצע נסיעה באם יש צורך. כך אנחנו מבקשות עצירה נוספת ליד כפר, כל הדרך אנחנו מחפשות את הכפר המיוחל ולא מוצאות, במקום כפרים יש רק בתים, בית אחד, ואחרי כמה מאות מטרים עוד בית. קשה לי להבין איך הם חיים כך לבד, בלי פחד. בית בודד על ההר. בסופו של דבר אני רואה ארנבות, ומחייבת לעצור. אז עוצרים. והצילומי ארנבות נמשכים גם לצילומי “בוק” השמש אט אט פונה מערבה, אבל אנחנו מנצלות כל חלקיק אור שהיא עוד מעניקה לנו מתנה.

אני מספרת לנהג כמה אנחנו רוצות לצלם צאן, ואנשים כפריים, מקומיים, פשוטים. עודי מדברת והצאן בא לעברנו, אני ונעמי קופצות מהרכב. רועת הצאן נבהלת לרגע ולא מבינה מה זה הדבר הזה שאנחנו מחזיקות ביד 🙂 הנהג יוצא החוצה ומדבר איתם, כך אנחנו יכולות לצלם בנחת, רועת הצאן משתפת פעולה נהדר, תמורת כמה “ליקריץ'” היא מצטלמת, מדגמנת, מביאה את הצאן להיכן שצריך ומתגלה כאשה נחמדה, שופעת שמחה, מצחיקה וחייכנית. אנחנו לא מבינות את השפה שלה, אבל צוחקות יחד ונהנות מהרגעים הקטנים. בטוחות שגם היא נהנית ממה שקורה כאן. הם חיים בפשטות, מגיחים מבין ההרים, אני לא יודעת איפה הם גרים, אולי באחד הבתים שראינו בדרך, אבל אני יכולה לראות את השמחה שלהם, למרות הכל ואולי בגלל הכל, הם לא רודפים אחרי שום דבר, וטוב להם לקחת את הצאן שלהם להרים, להנות מנוף מדהים, ולבלות כך את היום שלהם, בנחת, באיזי. בפשטות מושלמת. רועה הצאן שבא פתאום עם הכלב השחור שנדבק לנו למצלמה, מגיע במקור מרוסיה, הוא זורק לנו מילים ברוסית, מתבדח ולא גומר לצחוק, הוא נהנה מהצילומים ומהליקריץ’ שהבאנו גם לו. לבנתיים הוא והנהג משוחחים בשעה שאנחנו מצלמות, יש לנו 2 מצלמות + מצלמת וידאו, אני שומעת את נעמי” 3 2 1 אקשן!” זה לא אמיתי! לרועת הצאן קשה להיפרד, גם לנו. אנחנו מאחלים להם רק טוב , רועה הצאן מאחל “ספסיבה” והרכב שועט קדימה… השמש מתחילה לשקוע ואנחנו חייבות להגיע לבקתה שלנו באמצע היער.

היעד הבא שלנו הוא ZABLIJAK שם נשהה 3 לילות. בחרנו בבקתה שנמצאת בשמורת הדורמיטור (DURMITOR NATIONAL PARK) בלב היער. דבר אחד לא ידענו שהבקתה הזו היא בקתת הציידים, והפחד הולך להיות חלק מאיתנו במשך הלילות הבאים.

על החוויות בז’בליאק בפוסט הבא >

 

  • ההר השחור

תכלס מה עשינו?

פינת התכלס היא למי שמעוניין להיות אמיץ כמונו ולצאת לטיול מהמם בארץ הנפלאה מונטנגרו:
בסוף כל פוסט אכתוב כאן את פינת התכלס השייכת לפוסט. בסוף הסדרה אתן את כל הפרטים במרוכז עבור כל הטיול.

יום ראשון- שני:
יצאנו ביום ראשון לכיוון מונטנגרו בטיסת קונקשיין של אירופלוט ( מוסקבה > טיווט )
נחתנו בטיווט בשעה 18:30 משם יצאנו לעיירה PERAST
שהינו בבית המלון CONTE HOTEL ללילה אחד
ביום שני יצאנו לטייל ב-PERAST (שיט לאי OUR LADY OF THE ROCKS) וב-KOTOR
לקראת הצהריים יצאנו לכיוון ZABLJAK שם תוכנן לשהות 3 לילות ולטייל באזור DURMITOR NATIONAL PARK

לטיול שלנו שארך 8 ימים, שכרנו נהג מקומי שהיה איתנו למשך כל השבוע.
הנהג ששמו אלכס היה אדיב מאוד, הוא דאג לנו לא רק לנסיעה נוחה ובטוחה אלא גם סגר את כל האטרקציות שרצינו, מסלולים, וכן דאג לנו למקומות מעניינים לצאת לפי הסגנון שרצינו. הוא היה נחמד גם עם המקומיים כך יכלנו לפגוש את המקומיים, להכיר אותם ולצלם אותם. אם אתם רוצים לצאת למונטנגרו אני ממליצה מאוד לקחת את אלכס כנהג, הוא מכיר את הכבישים, את המקומות, הוא דובר את השפה וידאג לכם לכל מה שתצטרכו.

אלכס נהג (דובר אנגלית) : 382-68-541-451+

נהג נוסף שאני ממליצה עליו מאוד הוא ולאדו, נהג ותיק שעובד הרבה עם תיירים ובמיוחד עם ישראלים 🙂
אדיב מאוד, מקצועי, שיעזור לכם גם במסלול ובמקומות לטייל בהם.

ולאדו ( דובר אנגלית) 382-68-527-201+

***

רוצים להתעדכן בפוסט הבא? הרשמו לאתר וקבלו עדכון על פוסט חדש לפני כולם

הדעה שלך חשובה לי, אשמח לשמוע מה דעתך על הפוסט

54 תגובות על “מטיילת: ההר השחור”

  1. ואוווווו הלך לי האוויר בריאות לכמה דקות!
    איזה אומנות!!! איך אפשר בכלל להחמיא על כזה דבר???
    אני נותנת לך את המקום הראשון!
    אני חושבת שרואים דרך התמונות את התהליך שעברת בטיול, בהתחלה היית פחות משוחררת ואחרי זה זרמת על כל מה שרק זז או לא זז….
    תודהה על השיתוף!

  2. וואו וואו. חזרנו ממונטנגרו לפני חודש ואני מתחבר לכל מה שכתבת. והתמונות אכן מדהימות. אין מלים… יישר כוח!

  3. מונטנגרו אחת המדהימות! חזרתי לפני חודש ומחכה כבר לפעם הבאה שאגיע.
    התמונות מרהיבות.. באיזה מצלמה השתמשת?

    • גם אני מחכה כבר, התאהבתי במקום, מה יש בהרים שמושכים אותנו אליהם?
      השתמשתי במצלמה CANON 70D

  4. רגעים של עונג… גרמת לי להנאה ולהרחבת הדעת המשיכי לתת לנו נגיעות של יופי מהעולם המופלא בדרך המיוחדת שאת חווה אותו יש לך את זה ובענק!!!

  5. שושי
    התרגשתי ודמעתי
    הכתיבה שלך זה משהו מיוחד
    כמה התחברתי…
    והתמונות – גלויות זה פשוט ציור מטורף של רגש
    את אמנית ואני חולה עלייך [מבלי להכיר..]
    תמשיכי להרגיש, להתרגש, לאהוב וליצור.

  6. שושי
    תודה על השיתוף!!!
    היה מדהים ומרתק
    שכמעט הרגשתי נוגעת בנוף.
    את אמנית בנשמה והכתיבה שלך נוגעת

  7. מטורףףףףףף!!!!! כל תמונה גלויה.
    נגנסתי בתמימות ופשוט נשאבתי בכל הכוח!!!!
    הצלחת להביא את ההר השחור הישר לשרי ישראל….
    טיול הבא…. אני איתך!

  8. שושי, הקסם של התמונות סחף אותי רחוק רחוק…
    הנשימה נעצרת למראה היופי המהפנט הזה, העיניים מתמגנטות והלב מחסיר פעימה….
    את אלופה! הצלחת להעביר אותי במלל וצבע לפלנטה אחרת.
    מחכה לפוסטים הבאים!

    • איך אני אוהבת את הכתיבה שלך, אפילו בתגובה יש לך מילים יפות ונוגעות!
      תודה יעלי! גם אני כבר מחכה לכתוב את הפוסטים הבאים, הם מחזירים אותי למקום המדהים הזה, לחוויות ..כאילו אני עוברת את הכל שוב בצורה אחרת.

  9. שושי, אני יכולה להרגיש, להריח ולגעת בתמונות, את אמנית של מילים, של רגשות, של תמונות, של החיים!
    קוראת לאט לאט, מילה מילה, לא מאמינה שהיינו במקום המופלא הזה, מסע מרתק שהוא מתנה קסומה!
    ⁦❤️⁩
    סיון

    • סיון יקרה ואהובה, היה לי העונג לעבור איתך יחד את המסע, שיותר ממסע לגוף זה היה מסע לנפש,
      מתגעגעת לזמן הזה ביחד, חסר לי כל כך, לשבת עכשיו על השטיח בבקתה, לשחק, לדבר ולצחוק 🙂

  10. מה יש לומר?
    עוד פעם “וואו”?
    עוד פעם “מהמם”?

    כל הכבוד שפירגנת לעצמך!
    והמון תודה ששיתפת אותנו!
    הערה אחת- לטיול לניקרגואה. אל תשכחי לקרוא גם לי…

  11. את אחת מהאנשים האלה שאף פעם לא דורכים במקום.
    כל יצירה שלך מתעלה על הקודמת..
    את אמנית, במלוא מובן המילה,
    ונפלא לראות את העולם דרך העינים (והעדשה) שלך.

    • רעיה שמחה שאת רואה את זה, בהחלט מנסה לפסוע עוד צעד קדימה:)
      וכיף לקרוא את התגובה שלך, תודה!

  12. מדהים.
    כל מילה מיותרת

    תמשיכי לקחת אותנו אתך למסעותייך ולפתוח לנו עולם שלם של השראה
    הפוסטים האלו הכי אהובים עלי, ואת אי של השראה בתוך טרוף של יום יום 🙂
    אוהבת

  13. שושי,
    מדהים כמה את חווה את העולם בצורה כל כך אחרת
    את בפנים,חיה ונושמת את הסביבה-
    ומעבירה אותה בדרך כל כך מיוחדת ונוגעת.
    זה לא משנה איפה תעברי ובמה תגעי-הדרך שלך והראיה שלך,
    כל כך שונות וכל כך מרתקות .
    תמשיכי להאיר את הפינות ולהעביר את הקולות והמראות בדרך שלך-
    ממתינה לפוסט הבא…

  14. למשך דקות ארוכות הייתי אני בטיול הקסום הזה, צועדת איתך, מתבוננת בנופים המשכרים… תודה על השיתוף!

  15. נהוג לומר שיותר טוב לראות מאשר לשמוע (לקרוא…). אצלי היה פיקשוש, ולא ראיתי את התמונות (עדיין), רק אחרי שקראתי את הפוסט…

    אאההההההההה!!!!!!!!! (זה אמור להביע לקיחת נשימה עמוקהההההה)

    מי צריך לטוס לשם אחרי כאלה מילים?

    הייתי בעולם אחר לכמה רגעים של שקט ואור וצבע…

    עדיין לא הסתכלתי על התמונות, הייתי חייבת להודות לך לפני זה על כל הרוגע שהעברת אליי…

    תודה, שושי,
    ותמשיכי לעשות ולכתוב דברים יפים- זה נותן כח!!!

    • רעות לקרוא תגובה כזו לפני שראית תמונות שווה בעיני הרבה,
      היא אמיתית נוגעת וכנה, תודה יקירה♥

  16. שושי את מוכשרת!! והכשרון הכי טוב הוא לתפוס את הדברים המעניינים ולספר בתמונה את החוויה
    מדהים!!

  17. תודה על כל היופי הזה! מה לא נאמר פה, לקחת אותנו למסע קסום וכל מה שנותר לי זה רק להפעיל מוזיקת רקע:)
    התמונות מדהימות וההגשה שלהן לא פחות… תבורכי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סל

אין מוצרים בסל

Contact
shoshi@shoshi-sirkis.co.il
tel. +972-55-688-9846 WhatsApp
currently freelancing

Social
ig. @shoshi.sirkis

Contact
דילוג לתוכן