בחוף הים, הגלים מתנפצים בריסוק אל החוף, משאירים שובל של מים שנספגים בדעיכה אל תוך החול. מרחוק קרני שמש מפזזות על המים, מפזרות יהלומים נוצצים על הגלים. העיניים שלי משוטטות, עוקבות אחר האור מנסות להבין למה החול נוצץ כשהוא רטוב, מדוע העולם נצבע בזהב רגע לפני שהשמש נושקת למים, למה כשיש עננים הצל מרוכך, ואיך זה שבקבוק הבירה יוצר אור ירוק על שמיכת החוף.

אור- מילה עם קסם, ניצוצות באוויר, קרנים שנוסעות במהירות, נשברות לשבעה צבעים. כדור אש שצובע את העולם במיליוני גוונים, רוקד טנגו עם הצל. אוגד בתוכו מניפה רחבה של רגשות.

אור זה לא רק מילת היפוך לחושך. אור זה הצבע. זה הצללים, השמחה או העצב, הקלילות או הדרמה. זה עולם מורכב ופלאי, ללמוד אותו זה לצלול פנימה ולנסוק גבוה.

המילה הלטינית לצילום מורכבת משני מילים- אור + רישום. (מיוונית) צילום מתחיל באור. זה הבסיס בצילום, המרכיב היסודי והחשוב מכולם. צלם יוצר סיפור שנכתב באור, סימני הניקוד הם הצללים, סימני הפיסוק הם הגוונים, ועשרות רגשות מתכנסים בפיקסלים של צבע.

כשהתחלתי ללמוד צילום, הייתי עוקבת אחרי האור, מנסה ללמוד אותו מעבר לכללים שלמדנו בכיתת הצילום. משחקת עם חומרים שונים שהייתי מעמידה מול מקור אור מנסה להבין איך הם מגיבים לקרני האור. במשך השנים למדתי יותר, העמקתי עוד בנושא, וככל שלמדתי יותר הרגשתי שאני צוללת לאוקיינוס של חומר ומידע. הייתי יושבת ביער עם פיסת זכוכית שמצאתי בסבך של ענפים וחול, מעמידה את פיסת הזכוכית מול האור, מצלמת עם הפלאפון. לומדת את ההבדלים, מתבוננת בתוצאות השונות בהתאם לזווית ממנה הגיע האור. זו הדרך שלי ללמוד, דרך התנסות וחוויה אישית.

היו גם ספרים שקראתי (ועדיין) וסרטונים על מדע האור שהייתי צופה בהם, חוקרת על מושג מופשט ועמוק כל כך. ובכל זאת, הדרך שבה למדתי בצורה הטובה ביותר, הייתה כשהתנסיתי בפועל, כששיחקתי עם חומרים, המצלמה תלויה עלי, מתעדת את ההתנסויות כמו מדען במעבדה. כך אני מגלה אלו חומרים מחזירים אור, וכיצד האור שמוחזר שונה בהתאם לחומר.
מעמידה זכוכיות שונות מול מקור האור, חלקות, עבות, עם טקסטורה, התוצאה בכל פעם משתנה. חומרים שהאור עובר דרכם, וחומרים שהאור נשבר דרכו ויוצר טקסטורה גלית על המשטח.

שבת בבוקר על הספה, יושבת וקוראת ספר, ודעתי מוסחת מחפתי קריסטל שמקרינים את צבעי הקשת על הקיר או שעון יד שמחזיר אור לספר שבידי.

כמו ילד שלומד את העולם כך אני לומדת את האור. נועצת התרחשויות במוח, במגירה המיועדת לתאורה. עבורי זה נורמלי לשבת בארוחה משפחתית, להרים את הצלחת השקופה מול האור ולצפות בקסם שקורה. להיות באירוע ולעקוב מהיכן נוצרה הקשת הצבעונית שעל המפה. זו הדרך ללמוד. ההתבוננות היא החקירה וההתנסות היא הלמידה. יש אלפי סוגים של זכוכיות, קריסטלים, מנסרות, פריזמות, חומרים שהאור נשבר דרכם, יוצר קסם משלו. מתכות, מראות שמחזירות את האור כמו פנס עוצמתי. זה נייר הכסף, תבניות אלומיניום, חומרי יצירה. אלו לא חייבים להיות מוצרים מקצועיים מחנויות צילום. זה סביבנו, בכל מקום, בטמבור, בחנות חד פעמית, בחנויות ההובי.

עבורי להיות צלמת זה בראש ובראשונה להבין באור. אני לא מאירה את האובייקט המצולם, אלא יוצרת סיפור דרך האור. האור הוא לא משהו קיים שאני זורמת איתו, אלא אני זו שיוצרת את האור אותו אני רוצה בצילום. ברוב המקרים אני מצלמת בתאורת סטודיו (פלאש). חוסמת אור על ידי לוחות שחורים, מסננת את קרני האור בעזרת ״גובו״ (לוחיות, קאפות או כל חומר אחר שחתוך בשבלונות מסוימות, כמו תריסים, צורות חופשיות, ענפים ועלים, חלונות ועוד) או דרך כוורות ורשתות. בהתאם לסצנה אני בוחרת האם ארצה תאורה מרוככת או תאורה קשה, האם הצל יהיה ארוך או קצר. מאיזה זווית יגיע האור, וכמה תאורה אני רוצה בתמונה.

התאורה משתלבת בהרמוניה עם הסטיילינג והאובייקט או במקרה שלנו, המנה המצולמת. אתייחס לאזורים אותם צריך להאיר בספוט נקודתי. למרקם של המנה, האם כדאי להוסיף הברקה, מאיזו זווית התאורה תחמיא למנה, ובאיזה רפלקטורים כדאי להשתמש. האם מראה, רפלקטור כסף, או זהב, ואולי מספיק לפתוח צל בעזרת לוח לבן.

על ידי התאורה אנחנו לא רק מאירים את המנה, אלא יוצרים אווירה שמספרת רגשות. מה אנחנו רוצים לספר? על קינוח שוקולדי חם ומנחם ביום חורפי וקודר? או משקה קל ומרענן ביום קייצי לוהט? הסיפור שלנו נכתב באור ובצבע.

הפיקסלים בתמונה מורכבים מיצירה מדויקת של תאורה, צבעוניות וחומר, קומפוזיציות וזווית צילום. תמונה היא פסיפס של אנשי מקצוע, שכל אחד תורם מהמקצועיות שלו ויחד אנו מחברים את הפאזל לפיסה אחת אחידה והרמונית.

אנחנו לא שף. סטייליסטית וצלמת. כמו שמנגינה לא יכולה להתנגן בנפרד כך תמונה לא יכולה להיווצר כשכל אחד רואה רק את עצמו. זה חיבור שחייב לעבור יחד בהרמוניה. כשאחד משלים את השני. יהיו מקרים שהסטיילינג יתגמש בשביל הצילום, ומקרים בהם אני אשנה תאורה כדי שתהייה זרימה נכונה יותר עם הסטיילינג. גם מנות יעבורו התאמה והרכבה בהתאם לתאורה ולזווית הצילום. כמו נגנים במקהלה כך אנו יחד אנשי המקצוע ביום צילום.

כך נוצרת תמונה טובה. עבורי תמונה טובה זו לא תמונה שנוצרה מתוך כללים מקצועיים. בשבילי תמונה טובה היא זו שנוגעת ברגש, שמספרת סיפור. תמונה שנקודות האור שבה דייקו את מה שרצינו לומר, שהצללים שלה העמיקו את הדרמה. תמונה שהדומם בה חי ונושם. כזו שאפשר ללחוש את המילים שלא נכתבו. לספר את הסיפור שקודד בפיקסלים.

_

פורסם במגזין טעימות