לו יַלְדּוּת הייתה מערה קטנה,

הייתי מתחבאת בה

תאריך: 21.08.18

10 תגובות

מהרהרת: כשאמרתי שלום ליַלְדּוּת

שמים בהירים, ואלפי שיבולים, רוח שמפנה לי את הדרך, ואני בעקבותיה, רצה אל האינסוף ומעבר לו. מה צריך בן אנוש יותר ממרחבי טבע פתוחים, את האפשרות לרוץ ולשיר, כשרק ההרים מצטרפים במקהלה. שנות הילדות קצרים מידי, ועם כל זאת עמוסים הם בזכרונות של רגעים קטנים, שומרים לנו בתיבת הילדות חוויות של אושר ושמחה, נוסטלגיה שאנו יכולים להתרפק עליה בלי סוף. כמו קלטת שחוזרת שוב ושוב על הסליל, אנו משמיעים שוב את ניגון היַלְדּוּת , והניגון ערב לנו בכל פעם מחדש.

לו יַלְדּוּת הייתה מערה קטנה, הייתי מתחבאת בה בתקופות בהן אני רוצה את הדובי חזרה. לו יַלְדּוּת  הייתה שדה שיבולים ענק, הייתי רצה אליה בלחץ החיים, נותנת לרוח להעיף את דאגות היום יום הרחק מעבר לאופק. לו יַלְדּוּת  הייתה פיסת רקיע, הייתי קופצת על ענן, בונה לי טירה מצמר גפן לבן.

הילדות לא נמצאת רחוק. היא בתוכי מוכנה לצאת כשרק אתן את האות. היא רוצה להתנדנד על נדנה פשוטה בגינה, רוצה לרוץ במרחבים, רוצה לפזר בלונים, ללקק גלידה בגביע, ולאכול ימבמבם ענק בלי לחלוק עם אף אחד. היא כבולה, כי כבלתי אותה בחבל קפיצה מגושם, ורוד וקרוע.

  • כשאמרתי שלום ליַלְדּוּת

יום אחד היא קרעה אותו. והקראק הזה הרעיד אותי, הכריח אותי להסתכל לה בעיניים. היא הביאה לי גלידת פונצ’ בננה פשוטה, וישר נפלתי למעמקי הג’ונגל יחד איתה. בתוך יער סבוך של עצים, ראיתי את הפירורים על הרצפה. ונתתי לילדות להוביל אותי לבית הממתקים. גם אם בפנים מסתתרת מכשפה.

ונשאבתי יחד איתה לקסמי הילדות, לשנים בהן הדאגה היחידה הייתה כמה גלידה אקבל בסוף הארוחה. לרגעים של משחקי דמיון, כשהשמיכות והכריות הם כרישים ולויתנים בים. כשהאחים הגדולים הם השודדים. אני נותנת לה יד, מוקסמת מילדות מאושרת שחוזרת. ונותנת לה חופש ודרור.

וכאילו משבר ה-30 לא קרוב, אני מתלהבת מצבע צהוב. והאצבעות שלי עוברות על הדף, מתלכלכות, ולי זה לא אכפת. אני זורקת כריות לפרצוף שחוטף שוק, ונותנת לצחוק להתגלגל בכל הפינות. ולא, לא אכפת לי, מה יגידו ולמה.

כי היא חלק ממני, חלק בתוכי, ילדה קטנה שלא רוצה להיות גדולה. והגיע הזמן לשחרר את הכבלים, לתת לה יד ולרוץ איתה ליַלְדּוּת מאושרת גם אם אנחנו גדולים.

לבנות ביתן עץ קטן, יחד כל ילדי השכונה לברוח לשם כשבבית כועסים 🙂 לשבת יחפים ולשקוע בספר מתח על דובים, לתת כך ליום לחלוף, ולדעת שנהנתי גם אם לא הייתי בחוף.

רגע לפני, שהילדה שלי משתחררת, רצה לה דרור לשנה חדשה, לגן גדול. אני מבקשת ממנה, אל תשכחי להיות גם ילדה וגם בוגרת.

Left
Right
Left
Right

יום הצילום הזה התרחש אי שם בתחילת הקיץ, נסענו יחד אני וחברתי פערי ראנד (צלמת מוכשרת)  לצלם בלוקיישן מהמם, מדובר בבית הקשתות ליד קיבוץ הראל שבאותו זמן צלמו שם לסרט, התפאורה הייתה כפרית ועתיקה וזה התאים בול לחלומות שטווינו יחד.

כשהגענו לשם מספיק בערב בתכנון שבטח סיימו לצלם גילנו לצערנו שבדיוק ליום הזה תוכננו צילומי לילה, אין ספק שהאכזבה הייתה גדולה, חזרנו אחורה, אבל במקום לחזור הביתה עצרנו בקיבוץ הראל וצילמנו את התמונות היפות שבפוסט. בצילום באותו מקום, אותם ילדים ואותה מצלמה רוב הסיכויים שנצא עם תמונות זהות ( חוץ מזויות שונות שלכל צלמת יש את הזויות האמנותיות שלה ) רציתי להדגיש בפוסט את ההבדל הניכר לעין בסופו של דבר בעריכה. היה לנו את אותו חומר גלם, אך כל אחת צבעה את היצירה שלה בצבעים אחרים לפי איך שהמכחול נע בידה. בסופו של דבר, ההבדלים התחברו לי לנכתב בפוסט, ילדות ובגרות שבעצם נמצאים באדם אחד, אך כל תקופה צבועה בגוון ואור אחר ונותנת לנו הסתכלות שונה, יפה וייחודית.

הדעה שלך חשובה לי, אשמח לשמוע מה דעתך על הפוסט

10 תגובות על “מהרהרת: כשאמרתי שלום ליַלְדּוּת”

  1. שושי ופערי תמונות ענוגות!!!
    כל תמונה מדברת בעד עצמה…
    ושושי, הכתיבה סוחפת, אין מה לומר נשאבתי עמוק!!

  2. שושי!
    התגעגעתי.

    מרגש ונוגע.
    ועמוק והדהד.

    ושירה ענקית ומהממת!!
    מזל טוב ליומולדת 3 שמתקרב
    הרבה נחת ורק שמחות

  3. שושי,
    לא מנסה להתחרות בכתיבה שלך,
    הזורמת,
    השובה,
    המהדהדת
    והנוגעת בלב…
    רק רוצה לומר שאת מהממת,
    היה תענוג אומנותי,
    ו..תמיד כיף לבלות איתך:)
    פערי

  4. מטורף!!!!!
    כששתי אלופות חוברות יחד, התוצאה יותר מעוצרת נשימה.
    ואוווווו
    המילים, הלוקישן, התמונות, ההתאמות והילדים המושלמים. אהבתי אהבתי.
    מהמם
    תביאו לנו עוד כאלה. פשוט כיף.
    והילדים בכלל מליון דולר. זה כבר סתם בונוס…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סל

אין מוצרים בסל

Contact
shoshi@shoshi-sirkis.co.il
tel. +972-55-688-9846 WhatsApp
currently freelancing

Social
ig. @shoshi.sirkis

Contact
דילוג לתוכן