זו נסיעה באוטוסטרדה,

כשהנוף מתחלף כל רגע

תאריך: 30.06.22

24 תגובות

מהרהרת: לגלות את עצמי

 


 

הפעם מדובר בטור אישי, התלבטתי מאוד אם לפרסם את מה שכתבתי. כששלחתי לכמה לקרוא, הם אמרו לי ״כתבת אותי״, ״הזדהיתי כל כך״ הם ביקשו שאשתף אמרו לי כמה זה יכול לעזור לאחרים. אז למרות החששות פירסמתי את הטור. קיבלתי הרבה תגובות. הזדהות, חיבוק, עידוד. והחלטתי להמשיך עם זה הלאה. עכשיו אני אוזרת אומץ לפרסם את הטור גם כאן בבלוג. אם תרצו לכתוב, לשתף, אני כאן:)

 


 

אף אחד לא אמר לי שגיל שלושים הולך להיות גיל של תגליות. ששנה אחת בחיי פתאום תשנה דברים, דברים שתמיד היו שם, אם כי רק כשהמספר נכנס לעשור חדש הוא החליט לגלות לי את מה שתמיד נחבא שם, חלק ממני, מי שאני, המתוק והמר, כמו חמצוץ מצופה סוכר. שנים זה היה שם, קפיץ צבעוני שהסתבך והתיישר וקפץ והתכווץ, שנים של תהייה, של שאלות והתמודדות פנימית עצמית, המון אגרופים בלב. חבטתי את עצמי. צרחתי בתוכי. אחרי שמילים עפו כמו חיצי רעל באוויר ודלת נטרקה, קיר לבן נרעד ומסגרת זזה במקומה, קרסתי אני על הרצפה, מקופלת, מבוישת, אוכלת את הלב לארוחת בוקר, צהריים וערב. נוגסת ממנו חתיכות של אשם, נגיסות של מצפון.

אנרגיות ויצירתיות ושמחה וספונטניות. נשמע כיף כל כך. אנשים שאוהבים גיוון, שרואים דברים שאחרים לא רואים, העולם שלהם צבעוני, שונה ומרגש. בעיקר מרגש והריגוש הזה מתרוקן, מסתיים מהר כל כך. ברגע אחד קשת צבעונית הופכת לענן אפור ועכור ומבול של מים מלוחים שוטף את הלב. זה רגע כאן ורגע שם, המח מחפש כל הזמן איפה להיות מה לעשות, והרגש הוא כמו סירת קאנו באוקיינוס. גלים גבוהים מדי ירעידו ויטלטלו את הסירה, היא תהיה למעלה ולמטה, תתהפך ותחזור, תצלול ותחזיק לא לטבוע. היא לא האוניה הזו, היציבה, שיכולה להעמיס על עצמה קונטיינרים על גבי קונטיינרים שתשוט בשלווה גם בסערה.

המחשבות שתופסות את המח, ממלאות את כולו, מתפשטות וגדלות,  הן לא מפסיקות, הן שם כל רגע וכל שניה, מתחלפות בקצב מסחרר, רגע ביבשת אחרת, רגע בכביסה, רגע בהצעת מחיר ללקוח, ואז גם נדלק רעיון להסבת מקצוע, ומהרגע שהרעיון עולה עד לשיחה עם נציג שירות שמסביר על המקצוע והסילבוס עוברות רק כמה דקות. זו נסיעה באוטוסטרדה, כשהנוף מתחלף כל רגע. והסביבה, היא לא עומדת בקצב. רגע את כאן רגע את שם.הם רוצים שתעצרי. שתחשבי. תשקלי את זה. תחזירי תשובה בעוד כמה ימים. ימים? אני מביטה בהם אחוזת אימה. ימים זה זמן נצח שנמתח ונמתח כמו מסטיק אינסופי. להזמין טיסה חודשים מראש? לא. אני לא יכולה לחכות. נקנה כמה ימים לפני, נתכנן יום לפני הטיסה ונסגור מלונות בדרך. נזרום, נראה, נתגמש. תכנון מראש הורס את כל הכיף. הוא מגביל, הוא סוגר, הוא מכניס הכל לריבוע בקו כפול, הכל נדחה לרגע האחרון. זו חוויה לתכנן מהר, בלחץ, הדופק עולה. האדרנלין נוסק, והאושר, זה כיף. הכל מתקתק, אני טובה יותר ברגעים האלה, שעה לפני שהמחוג נעצר על חצות ודנדוני פעמונים מנגנים דד ליין. אני מתחילה ולא מסיימת. כשאני בפנים אני בפנים אבל יציאה אחת קטנה תוציא אותי לגמרי מהפרויקט עליו עבדתי. התחלתי אלבום, ישבתי עליו כמה ימים ואז הפסקתי. התחלתי סיפור, כתבתי כמה פרקים. הפסקתי. התחלתי חדש ושוב הפסקתי. התחלתי טיפול ולא המשכתי. אני תמיד בהתחלות, אין אצלי סוף. מה זה סוף? הוא לא קיים אצלי, אני עוזבת רגע לפני.

וכל הזמן הזה את בטוחה שכולם ככה. עד לרגע שהנוירולוג מסתכל לך בעיניים ואומר לך: ״לא צריך אבחון, זה ADHD״. אני לא מאוד מופתעת. שמעתי את זה הרבה לידי, וכל הזמן אמרתי לעצמי, זה לא אני, אני יכולה להקשיב.
הקשבתי להרצאות, למדתי. רק כשהימים עוברים לאט לאט במסע אחורה אני מבינה את העבר, את העובדה שעברתי מעבודה לעבודה, את השיטות שהמצאתי כדי להתמודד. היא מסתכלת עלי, ההשתקפות שלי במראה. ״אז מי את באמת? ״ אני שואלת. ״מי את בלי ADHD?״ האם האני שלי זה עם הויואנס או בלי? ואני לא יודעת את התשובה. אני עדיין בחיפוש ותהייה. מגלה, מנסה, לוחצת יד לאני שלי. ״נעים להכיר״.

_

הטור פורסם במגזין המקום

הדעה שלך חשובה לי, אשמח לשמוע מה דעתך על הפוסט

24 תגובות על “מהרהרת: לגלות את עצמי”

  1. היי שושי יקרה
    קראתי את הטור שלך
    הנוגע- הכי נוגע בעולם
    כמו שרק את יודעת
    הכנה
    הנוגה מעט…..
    התחברתי
    הזדהיתי
    אהבתי את המילים
    אהבתי אותך

    בכל אופן רציתי להגיב לך משו קטן
    בואי תנסי להסתכל ולראות מה השתנה בך באמת מאז האבחון הנ”ל ?
    משו השתנה בך ?
    מה ההגדרה הזו נותנת לך
    לאישיות שלך ?
    למי שאת –
    שהיית ועודך ותהיי?
    מה היא נוגעת לעצם היותך
    לעצם קיומך ?
    נדמה לי שבדור כמו שלנו
    שרק ממהר לחלק לקופסאות/ שיוכים/ תוויות והגדרות
    לא כדאי לתת יד להרס העצמי הזה…

    אז אני עם ADHD אוקי.
    ואז?—-
    ואז מה ?

    מה הלאה?

    מהי השורה הבאה?
    מה זה אומר עלי?
    עלייך
    לעצמך ולעולם ?

    מרגיש לי באיזה שהוא מקום שראית את עצמך מיוחדת הרבה יותר טרם האבחנה הזו ,

    ולאחריה ? לא התגנב לך איזה מרמור קל של –
    אה . זה בסה”כ ADHD–?

    משאירה לך להסיק מסקנות
    את חכמה מספיק כבר למדתי ….

    • תילי יקרה,

      קודם כל תודה רבה על התגובה המפורטת!

      ואת כ״כ צודקת, זה לעצור ולשאול מה האבחנה משנה? מה היא תורמת?
      אומרים שמודעות זה חצי פתרון. האבחון גרם לי להבין הרבה דברים
      שעד אז לא הבנתי, הוא הוריד ממני אשמה פנימית שהייתה שם (עדיין מבקרת..לפעמים)
      כל כך הרבה תהיות וחוסר הבנה, פתאום היה ״שם״ לכל מה שאני מרגישה
      זה להבין שזה לא כי משהו בי לא בסדר.
      ולדעת וללמוד שיש דרכים לעזור.
      אני עדיין בהתחלה, עוד בגילוי ובניסוי וטעיה, כל יום לומדת עוד משהו
      מבינה עוד. וכן, לא הייתי מוותרת על ADHD כי זה לגמרי מי שאני:)

  2. היי שושי יקרה,
    איתך ממש.
    גם אני באיזה יום החלטתי לעשות אבחון
    והתשובה הייתה -כן.
    יש לי הפרעת קשב.
    ואז הבנתי את עצמי כ”כ טוב.
    יש משהו מרגיע כשיש כותרת
    ואז אתה מבין את כל התסמינים -שהם בעצם קשורים למקום אחד.
    והיה לי גם כאב ש-למה בגיל ככ מאוחר גיליתי?
    אולי דברים יכלו להראות אחרת אם הייתי יודעת לפני..
    בכל מקרה-הטור שלך נגע בי ממש.
    ובינינו-זה נותן כח לדעת שיש אנשים מוכשרים וחכמים
    שעוברים את אותה התמודדות כמו שלך..

    תודה על השיתוף!!

    • נכון כל כך! כל מילה!
      ואל תתחרטי על העבר, מה שהיה היה, מה שחשוב זה ההווה
      עכשיו אפשר לפרוח! אם כי אני יודעת שזה לא קל
      זה לא שהאבחון מעלים את ההתמודדות:)
      אבל היי, יש בזה כ״כ הרבה דברים שווים! עם קצת עזרה ולמידה
      נוכל להפיק מזה רק טוב!

  3. אני קוראת אותך
    ומזדהה
    וקוראת עוד
    ותוך כדי אני רוצה לשלוח לך מהר הודעה:
    אני מכירה את זה.
    זה ADHD
    ככה זה
    קסם כזה
    עם המון יתרונות מתפרצים
    ובועת קושי שצריך לפרוץ שוב ושוב ושוב

    • הדר אהובה, זה נכון בדיוק כמו שקראת לזה,
      קסם כזה:) וקסמים לא באים בקלות….לפחות לא בחיים שהם לא אגדות

  4. חיבוק שושי! תתחילי מהחיובי, תראי לאילו תוצאות מדהימות הביא אותך הADHA שמי שנטול אותו לא יכול להגיע אליהם.
    את מעצבת מספר 1 !!
    ביופי וטעם ושיק מדויק בלי מתחרים. עשית ופעלת כל כך הרבה בכמות ובאיכות בכל כך הרבה תחומים ועינינים.
    ועכשיו כשיש לך אבחנה ופתרון את יכולה להתחיל שביל אחר ודרך חדשה ורגועה ומיושבת יותר שתתן לך טעמים ונופים שטרם הכרת, בטח גם שם התוצרים והתובנות יהיו משובחים ביותר.
    המון הצלחות הלאה!

    • אסתי מדהימה ומעודדת!
      המילים שלך כל כך מרחיבות את הלב, וחיוך נמתח לי על הפנים מקצה לקצה!
      זה נכון, יש הרבה דברים חיוביים מאוד בקשב וריקוד:) האבחנה אוספת את כל חלקי הפאזל
      ומרכיבה מהם תמונה אחת ברורה ושלמה.
      עוד באמצע התגלית ומנסה, אין ספק שקל יותר כשיש ״שם״ לדבר ויודעים על מה ואיך להתפקס
      כדי להפיק את המירב.

  5. זה חייב להיות!
    זה הפרט שהיה חסר לי עלייך!
    עכשיו הכל מובן
    אין מה לעשות – אנשים סטנדרט מגיעים לדברים סטנדרט!!

    תמשיכי לחדש את העולם בטוב הזה שאת
    תגלי לו את מה שאנחנו לא מצליחים לגלות וליצור
    והסטנדרטים יהיו כאן כדי להנות מכל זה ולמחוא לך כפיים

    אייקון כפיים. אייקון לב.

    בהצלחה!!!!!
    ותודה על השיתוף…

    • חחחחחחחחחח הצחקת אותי גברת ש.ס.

      ותודה מדהימה, כמה שאת עושה לי טוב!

      xx

  6. מדהים!!
    עכשיו הכל ברור!!
    מאיפה הכישרון!!
    את מיחידי הסגולה האלה שיש להם את הברכה הזו שנקראים ADHD !
    פעם זה היה קשה להיות אחד כזה, היום זו כבר ברכה! כולם יודעים שמי שבורך בזה יכול להמציא עולמות מחדש!
    ומתגנבת בי קנאת סופרים כזו : (ואולי זו לא קנאת סופרים 😉 ) שהלוואי וגם אני יכולתי…
    אבל זה לא זה… זו ברכה מן השמיים!

    • אני בהחלט עוברת וצוחקת מתגובה לתגובה, כן, נראה שלא רק לי דברים הסתדרו פתאום בראש:)
      אין ספק שהיום קל יותר ברמה של המודעות וההכלה והידע שיש, אם כי לפעמים מה שאני רוצה
      זה שדה פתוח וסוס לרכב עליו!

      ותודה רוחה על המילים שלך! חיממת את ליבי!

  7. הופה, על מה את מתאבלת? על היכולת להיות מרובעת, מקובעת, פקידה אפרורית ומשעממת, הולכת בתלם ולא מגלה עולמות חדשים?
    זה נכון שהעולם לא ממש בנוי לאנשי הקצב והריקוד, כי בזמנו הם לא היו הרוב אלא המיעוט, אבל לאט לאט הוא מתחיל להכיר בסגולות היחודיות של אלו שבודקים גם את השתילים שצומחים ליד התלם, מתעכבים בחולמנות על הצמחים היפיפיים ועל האורות והצללים המרצדים, חושבים קצת אחרת וקצת שונה ומגיעים להשגים הרבה יותר משמעותיים.

    • כשלקחתי קונצרטה הרגשתי איך הכל נצבע באפור. כאילו משהו בא וכיבה אותי,
      ואמרתי לעצמי, כך חיים כולם? הרגשתי שאני פועלת כמו רובוט. ולא המשכתי אפילו לא ליום אחד נוסף (אייקון צוחק) אז ברור שאנשים לא משעממים ולא כולם אפורים!
      אבל, אין ספק שלחיות עם קשב וריכוז זה גיוון כל רגע וכל שניה (כמעט)
      ואת צודקת ממש במה שכתבת! נכון, יש היום הרבה יותר מודעות, יותר נגישות
      יותר אפשרויות מה שמקל מאוד!

  8. הי יקרה,
    כמה את מדהימה ומרגשת…

    אני רוצה לחזק את דברי הקודמות לי ולומר שקיבלת מתנה מדהימה ועוד בלי להיות מודעת אליה ניתבת אותה למקומות טובים.

    אני בטוחה שכעת המודעות תביא איתה עוד הרבה הצלחות!

    תמשיכי להעפיל ולכבוש עוד פסגות!

    • רוית מדהימה, המילים שלך מחממות את ליבי וממש מעודדות!
      כן, מקווה גם שהמודעות תביא איתה סדר והצלחה:)

      תודה ממש על התגובה החמה!
      אייקון לב!

  9. ואני חשבתי שגיל שמונה עשרה זה מאוחר…
    מזדהה איתך נורא
    רוצה לתת לך חיבוק של אחוות שותפות ל… צרה? לא ממש… אבל שותפות לאתגר.
    מזדהה עם החוויה הזו
    של הבום בפנים – אה, זה ADHD?
    מה זה אומר? מי אני?
    גמאני עדיין בחיפושים ועדיין מבולבלת
    מאז האבחון (שנה בערך) עוד לא ממש קמתי
    מבוהלת עדיין, מיואשת לפעמים, מסובכת קצת
    אבל ודאי שהאבחון הוא ברכה
    מנחם לדעת שאני לא אשמה
    שסתם האמנתי לאחרים (ולעצמי) שאני לא ילדה טובה?
    וזה אומר שגם יש תקווה לשינוי!
    חוצמזה זה ממש כיף לי לגלות על נשים אלופות על שגם הן עם ההפרעה המופרעת הזו
    נותן לי השראה, גאווה ותקווה
    תמשכי להשתולל! תפלי ותקומי ותפלי ותעופי למקומות הכי יפים!
    חולמת לפגוש אותך שם…
    תודה ענקית על הטור הזה
    עוד אחזור בעז”ה לקרוא אותו כשיהיה לי קשה…

  10. וואייייי זהההה כואבבבבבבבבבבבבבב חותך קורעעעעעעע
    זה אני לא צריך עוד מילים
    תודה רבה! על השיתוף!
    אולי אקבל אומץ
    ללכת ולעמוד מול הנוירולוג
    לפגוש את עצמי מול מראת אמת
    ולהתחיל לחיות…
    ואולי לא…..
    ..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סל

אין מוצרים בסל

Contact
shoshi@shoshi-sirkis.co.il
tel. +972-55-688-9846 WhatsApp
currently freelancing

Social
ig. @shoshi.sirkis

Contact
דילוג לתוכן