ינואר עשה כניסה מרשימה,

ברוחות מצליפות שמרעידות את העצמות

הוא הגיע בסערה

תאריך: 04.01.23

9 תגובות

מטיילת: הר- הרוח

ינואר עשה כניסה מרשימה, ברוחות מצליפות שמרעידות את העצמות הוא הגיע בסערה, דחה את דצמבר הצידה. השמים התכסו בעננות מלנכולית, הֶאֱפִילו על העיר המשתרעת תחתיהם. כשינואר היה עסוק בריקודי רוח ברחובות ובכינוס הולכי הרגל לתוך עצמם, הייתי אני בביתי צמודה לתנור החימום. עד לרגע שהרגשתי שאם לא אצא לשאוף אוויר חורפי, כזה שמקרר את הגרון במנטה רענן אהפוך לכירבולית כבדה על הספה. כשהשמש שוב נותרה מאחורי מסך כבד של עננים יצאתי אני לכיוון הר הרוח. אין מקום מתאים יותר מראש ההר ורוחות קרירות כדי לחוות את החורף מקרוב. אודה שהצעתי לכמה חברות להצטרף, קשה לסביבה לעמוד בקצב של הספונטניות שלי. וזה בסדר, לצאת לבד זו חוויה נהדרת. ומי שלא ניסה בבקשה, הגיע הזמן. תגלו שהעצמי שלכם יכול להיות חבר נהדר.
הדרך להר הרוח נהדרת לא פחות מהמקום עצמו, כביש של עליות ומורדות, מתפתל בין ההרים הגבוהים (אל תצפו לגבהים של הרים נוסח אירופה) נוף מרהיב, הכול ירוק ורענן. האוויר צלול כמו שאוויר של הרי ירושלים אמור להיות. בכל הפעמים בהם נסעתי להר הרוח לא עצרתי בצידי הדרך. הפעם אני עוצרת כמעט בכל פינה. כך אני מגלה ספר ממתכת מוצמד לאבן בצבע שלכת אדומה, עם מילים שנוגעות בלב- ״שמרו על עצמכם ידידי ואהובי, שמרו על ילדיכם ועל היקר לכם וזיכרו אותי לאב״. התצפית נקראת ״תצפית עמיחי״ על שם השופט והמחנך עמיחי דוויק ז״ל, נפטר ממחלת הסרטן.

משם אני ממשיכה הלאה למקום הקבוע שלי בהר הרוח. המקום ריק, רכב אחד חונה. התיק על גבי, המצלמה ביד, מטפסת על האבנים השקועות באדמה, דורכת על עשרות האצטרובלים שזרוקים בכל פינה, מתקדמת למטה לכיוון שביל נוף יתלה. הנוף מרחיב את הנשימה. השמש צובעת את קו האופק ברצועת זהב דקיקה, העצים נדים ליום החדש בתנודות צמרת קלות. והציפורים מפזזות ומרקדות מענף לענף. הטבע בהתהוותו. מרגישה כמו אורחת לא צפויה כשאני פוסעת לאורך השביל הצר, היער צפוף העצים מימיני והנוף הפתוח משמאלי. רצועות אדמה חקלאיות נפרשות בקנבס של ירוקים וחומים, מרובעים משורטטים. משמאלם ניצבים ההרים דוממים, מסתירים בינות לשמיכת העצים טבע רוחש ופעיל.

Left
Right
  • כשינואר היה עסוק בריקודי רוח ברחובות

Left
Right

האדמה תחתי שסועה, סדוקה, שורשים עבותים נגלים תחתיה. בין לבין צצה רקפת, ורודה, לבנה, סגולה, ועשרות פרחים שטרם גיליתי את שמם מנקדים את צידי הדרך בצהוב של שמחה. ערים רחוקות נראות באופק, מגדלים לבנים לצד בניינים נמוכים. כשעולים למעלה אפשר לראות רחוק כל כך, לצפות בתמונה השלמה. זו שקשה כ״כ להבחין בה למטה, כשנמצאים בפנים, בתוך הסיטואציה. אומנם גם הפרטים מתפספסים בה. אני רואה הר, רואה עיר, לא רואה אנשים, לא רואה ציפורים או פרחים. ככה זה כשמתרחקים כדי לראות את כל התמונה, אי אפשר להתמקד גם בפרטים, הם נעלמים בתוך המכלול. השקט סביבי ממכר. אין רעשים. אין מחשבות. יש התבוננות במה שקורה ומתרחש סביבי. במה שאני רואה. והטבע מכיל הרבה כל כך. צורניות, צבעים, טקסטורות. אני יכולה להרגיש אותו מבלי לגעת. מרגישה כשכואב לאדמה, כשעצוב לפרח, כשעלה הוא בודד וכשאבן מתפוררת וגוססת.

בדרכי חזרה למעלה, אל שולחנות הפיקניק, אני אוספת אוצרות מהטבע. ממלאה את כיסי במזכרות מהמקום שאני מחוברת אליו כל כך. ויש שם בכיס, אבן שחורה, עלה שמתחיל להיקרע, צד אחד שלו ירוק והצד השני ורוד אופטימי. פיסת עץ מקולפת, חושפת שכבות פנימיות. אני אוספת את אותם פריטים שהתגלגלו לאדמה ומייעדת אותם לתפקיד חדש בעולם. הטיול הקצר שלי מסתיים בישיבה מול הנוף. לכמה רגעים אני שואפת לתוכי את כל היופי שמולי, הריאות מתרחבות, הלב גם הוא. עבורי זה היה הדלק שאיתו הייתי צריכה להתניע את היום שלי.

תצפית לעיר מודיעין מהר הרוח

הדעה שלך חשובה לי, אשמח לשמוע מה דעתך על הפוסט

9 תגובות על “מטיילת: הר- הרוח”

  1. השראה עצומה.
    קוראת כל מילה בשקיקה.
    מתבוננת בכל תמונה לפרטי- פרטיה.
    מתבוננת בתמונות, מרגישה שמתחברת לפלאי הבורא דרכן.
    זכות ממש!!

  2. מרגישה שממש הייתי שם איתך עכשיו
    תארת כל כך יפה את המקום ואת כל התחושות
    אין כמוך שושי.

    רק שאלה… אני כל כך רוצה ואוהבת לצאת. אבל כל כך פוחד לבד במציאות של הארץ שלנו…
    פוחדת מכל מיני טיפוסים תמהוניים, פוחדת מאלימות ואפילו מכלבים גדולים…בושות…)
    הרגשת את זה גם? או שאין פחד בליבך?

    • אם הצלחתי להביא אותך לשם דרך המילים והתמונות אני פשוט מתרגשת ושמחה!

      ולגבי הפחד, יש משפט ששמעתי ואני אוהבת אותו מאוד ״הפחד זה חלק מהחוויה״ 🙂
      לגבי, זה חלק מכל המכלול:) לא אומר שלא היו רגעים שמעט חששתי כשטיילתי בשבילים לבד לבד
      ממליצה לך פשוט לצאת עם חברה ככה תפתרי את ענין הפחד, ותוכלי לצאת ולהנות מהטבע היפה שמחכה לך

  3. ממש הוצאת אותי מהחדר לטיול חורפי ומהמם!!!
    אני מרגישה פוסעת יחד איתך בין העצים ושומעת את רעש עלי השלכת מתפצפצים מתחת רגלי…
    שומעת את הרוח נושפת ליד אוזני…
    ומתעטפת בצעיף ומהדקת את מעילי לגופי בעודי מתהלכת במעלה ההר…

  4. אה.. איזה ריח
    של האויר אחרי גשם
    ככה זה מרגיש מתמונות היער החורפיות שלך
    כייף למצוא פיסות אלוקים קטנות
    לשהות בהם קצת לבד בשקט
    מאחלת לכל אחת להיות מספיק בטוחה להיות עם עצמה לבד בשקט
    זאת לא תמיד חוויה קלה
    אבל זה כייףףף ובלתי נשכח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סל

אין מוצרים בסל

Contact
shoshi@shoshi-sirkis.co.il
tel. +972-55-688-9846 WhatsApp
currently freelancing

Social
ig. @shoshi.sirkis

Contact
דילוג לתוכן