הייתי שם עשרות פעמים, וכמו ספר שקוראים בגיל הנעורים וחוזרים וקוראים בגיל מבוגר יותר, מביא איתו תובנות אחרות ומחכימות, כך גם טיול בשביליה של עין כרם. בכל פעם גיליתי בה משהו מיוחד, עמוק ונוגע יותר. יש בו בכפר הקטן קסם שמרחף באוויר כמו אלפי אבקנים שממגנטים אליהם את כל מי שיורד מההר לעמק ונכנס בשביליה של עין כרם.
כל עיר צריכה כפר. כשתושביה העירוניים רוצים לראות ירוק באלפי גווניו, כשהם משתוקקים להאזין לצלילי הבוקר של טבע בראשיתי ולא לצפירות מכוניות וצלצולי הרכבת. הרי שהם יכולים לשים פעמיהם לכיוון הכפר ולהנות מטבע ושקט. כמה דקות מהעיר אך רחוק אלפי קילומטרים מהאורבניות שמשתלטת עלינו במהירות מסחררת.
כשאני זקוקה לשקט הזה, אני פשוט הולכת לעין כרם. אפשר להגיע לשם בכל דרך, באוטובוס, ברכבת, באופניים (כשהחלק הכי נחמד זה הירידה התלולה מטה) וכמובן ברכב. מי שממש רוצה יכול גם ללכת רגלית אם כי יש מספיק דרך מהרכבת לכפר שלמרגלות ההר, כך שאפשר לוותר על האופציה הזו.
בכל דרך שתבחרו להגיע, תהנו מהיופי שקיים בכפר הציורי הקטן. אם כי אין ספק שאופניים או הליכה רגלית מתחנת הרכבת יוסיפו לכם עוד יופי והתבוננות.
הסקרנות מתעוררת לחיים בין שביליה הצרים ועמוסי הפרחים שבעין כרם, לטייל עם מפה פוגם בנפלאות של חקירה וגילוי, פשוט הניחו את המפה לגוגל, וטיילו בסמטאות לפי המצפן שבלב שלכם, לאן שאתם נמשכים, תלכו. לא תתאכזבו. תגלו בתים עתיקים עם היסטוריה מרתקת. חצרות עם באר, שבילים מפותלים בין ההרים. רקפות פורחות מבין סלעים. ואולי תפגשו גם באנשים מרתקים.
אני פגשתי את רות צפתי, כשהכרתי אותה וישבנו יחד לשיח תחת סוכת גפן בחצר ביתה, הרגשתי כאילו אני פותחת עשרות ספרים, מטיילת בין העמודים, מקשיבה לצלילי המילים שמספרות לי על נפלאותיה וסודותיה של עין כרם וירושלים. רות לא רק מספרת ומדריכה על ירושלים ועל אנשיה היא גם כתבה ספר מרתק ויפייפה על מקומות מיוחדים בירושלים, כאלה שאולי גם ירושלמים לא ממש מכירים.
רות עזבה את עין כרם, כיום כשאני שם כבר אין לי למי ללכת ולקפוץ לשלום קצר ונחמד. אולי בהמשך אכיר עוד יחד עם המקומות החדשים שאני לומדת בכל ביקור שלי כאן.
לפני שנה קצת לפני הסגר הראשון יצאנו לעין כרם, לבוקר רומנטי, היה זה בסוף החורף, עין כרם התעטפה ירוק, בכל מקום ובכל פינה התהדרו עצים בצמרות עלים מפוארות, בוסתן עין כרם מול מעיין מרים פרח בירוק חי ורענן ורקפות עדינות בורוד שקוף ולבן הציצו מבין הסלעים. בספסל מול ההר ישבנו עם כוס קפה נהנים ממזג מושלם ונוף ירושלמי אמיתי, כזה שהיה לפני הרכבת הקלה וחידוש פני העיר.
זה אחד המקומות המומלצים בעיני לפיקניק רומנטי, שקט ואינטימי, תוכלו לרדת למטה, ולטייל בבוסתן הנהדר, שכיום גם שיקמו ושיפצו אותו. הפעם האחרונה שהייתי שם היה בסוף אוקטובר, אמנם הפריחה הירוקה והרעננה לא הייתה שם, במקומה הצבע הצהוב, היבש, שלט בכל מקום, רמז לקיץ חם ולוהט. עם זאת הבחנתי במיני מפל קטן שמתחיל בתחילת המסלול בבוסתן ויורד בזרם חלש מתפתל בשביל צר וארוך. בחורף כנראה המקום יראה כמו פנינת טבע ירוקה ומיוחדת, עם קול זרימת מים מרגיעה, שירת ציפורים ועשרות עצים ופרחים.
לפיקניק כדאי להתכונן מראש, תוכלו לארוז לעצמכם סלסילה מלאה כל טוב, או להזמין מארז ארוחת בוקר זוגי ומפנק אצל מייפל (חברה טובה שגם מכינה מארזים מדהימים. טעימים וארוזים בחן וביופי)
רחוב המעיין הוא הרחוב הראשי בעין כרם שם ממוקמות המסעדות, גלידריות ומעדניות מיוחדות. (לא כשר חברים) אבל שווה להכנס ולהציץ, מסעדת בראסרי עין כרם היא מסעדה מהממת בעיצוב הפנים שלה, ממוקמת ברחוב המעיין, כשנכנסים לבראסרי זה כמו להכנס לבית קסום וציורי, גופי תאורה מעוצבים מאירים את החלל באור רך ועמום, הצבע הצהוב חי, מדבר מהקירות. ספרים רבים מונחים שם בפינות שונות, כריות נוי ססגוניות מוסיפות צבע ועליזות למקום. כל חדר מקבל סגנון עיצוב שונה אך מתאים לקונספט העיצובי של המסעדה, החדרים כמו מתחברים יחד לסיפור אחד גדול ומרתק, משיחה עם בעל המקום נהניתי לשמוע שהוא עיצב את החדרים לבד בזמן קצר ומוגבל, מה שהלהיב אותי עוד יותר. ממליצה מאוד להיכנס ולשאוב השראה מהמקום. ואל תוותרו לעלות לגג ולהנות מהנוף היפה ומאוויר הרים צלול.
בשנה האחרונה, כשהשמים נסגרו בלי הודעה מתי הם יפתחו שוב, הבנתי שזו הזדמנות מיוחדת להכיר את הארץ ברובד אחר ולהנות ממה שהיא מציעה. לא בכל מקום תוכלו להרגיש חו"ל אבל אין ספק שבארץ ישראל יש מקומות שיכולים לקחת אתכם לארץ אחרת, באווירה, ביופי ולפעמים גם בתרבות שונה.
אולי לכן טיילתי השנה די הרבה בעין כרם, והייתי בה מספר פעמים, גיוונתי בסוג הבילוי, לפעמים זה היה בילוי זוגי, ולפעמים יציאה נחמדה עם חברות.
לפני מספר שנים החלטנו בעלי ואני לצאת לעין כרם באופניים, זו הייתה חוויה שזכורה לי כמדהימה ומיוחדת, לאט לאט התנתקו מהווי העיר, מהשאון, והתקדמנו לתוך השבילים הקסומים בכפר שבפאתי מערב ירושלים. עם האופניים המשכנו גם במסלול טבע עם שביל אופניים שנמצא בואדי בעין כרם. לצערי אני לא ממש זוכרת פרטים היכן בדיוק. עצרנו בפינה נחמדה שמצאנו, ומשם עלינו חזרה לעין כרם והביתה.
השנה הגענו שוב לעין כרם, הפעם כדי ללון בה. נכון שעין כרם ממוקמת בירושלים, בעיר בה אנו מתגוררים ובמרחק קצר יחסית מהבית. ובכל זאת, אני ממליצה מאוד לנסות ללון במלונות בוטיק מיוחדים גם אם זה בעיר שלכם, יש תחושה נפלאה, להרגיש תייר בעיר שלך. זה כמו לצאת ממשחק ולצפות בו מהצד. לפעמים היציאה החוצה פותחת בפננו דלתות חדשות, לראות דברים שלא הצלחנו לראות מבפנים.
בחרנו במלון אלגרה, המלון היה בעבר בית שהוסב למלון יפייפה, האווירה היא בייתית מאוד ועם זאת גם יוקרתית עם שירות ואדיבות של בית מלון. במלון יש חצר מרהיבה, כמו גן קסום בספר אגדה. היא הפנינה שנחבאת בצדף. הגינה מתפרשת מהכניסה למלון ועד לגג הצופה לנוף ההרים. יש בה פינות קסומות של בריכות אבן, ומפלי מים קטנים. בכל פינה יש כסאות ושולחן, לשבת ולהנות מהשקט, מוזיקה עדינה מתנגנת ברקע. ומנעימה את השהות בגן. בין העצים יש בקתות ספא המעוצבות בצורת חבית יין. הספא היה סגור כשאנחנו התארחנו במלון. למעלה בקומה שלפני הגג יש גם בריכה קטנה ונעימה, וכסאות שיזוף בחוץ.
היינו לבד. לא נתקלנו במתארחים נוספים, ועבורנו זה היה מושלם, את הערב בילינו על כוסות שמפניה בגג המלון, מול נוף הרים שחורים, שמים כהים מעלינו ומאות עיגולי אור זוהרים, מנקדים את השבילים שמתפתלים בין ההרים.
לא אכלנו במלון, (המלון לא כשר וכמו כן המסעדה הייתה סגורה בגלל הסגר) התפנקנו בקפה מעין כרם המתוקה, במלון עצמו דאגו לנו למאפים כשרים יחד עם הקפה. את הבוקר בילינו בגינה היפה של המלון, נהנים מהשקט והטבע.
אחרי הצ'ק אאוט המשכנו לטייל מעט בעין כרם, בבוסתן, ברחוב המעיין (ביקרנו בבית חב"ד, שאגב יש להם מוצרים רבים וחפצי אמנות למכירה, כמו כן גם בגדים) בימים כתיקונם תוכלו למצוא בעין כרם גלריות של אמנים, ולהנות כמובן מהסדנאות של בחפץ כפיה- בית מלאכות יד לנשים. טרם השתתפתי בסדנה שלהם, אם כי משיטוט באתר נראה שיש סדנאות מרתקות עם תוצרים יפים מאוד. כן בקרתי במקום עצמו, כשהחנות של רות עוד הייתה פעילה. כיום יש בחנות מצעים מכותנה אורגנית, צעיפים ומבחר מצומצם של בגדים וכובעים.
למרות שהייתי בה פעמים רבות, עדיין לא גיליתי ולא חקרתי את כל סודותיה של עין כרם, לא הייתי בגומחותיה, בסמטאותיה הנחבאות בין בתי האבן, לא טיילתי בין כל שבילי הואדי. בכל פעם שאגיע אליה שוב, אגלה עוד משהו שלא היה שם בעבר. או שחיכה שאמצא אותו.
רק כשכתבת ביקרתם בבית חב"ד, קלטתי שזה אשכרה חו"ל.. 😉
היי שושי
שלא ממין העניין-
הצילומים שלך במתכוני המבשר, היו עוצרי נשימה ביופיים!
האומנות שלך ניבטה מכל תמונה,
הקונספט היה מטורף.
נתת לי מתנת חג! תודה!
פוסט מרתק שחידש לי המון
הכתיבה שלך זורמת ומרתקת
ממש מכניסה לאווירה הפסטורלית של המקום
אני ירושלמית מדורי דורות ואף פעם לא ידעתי על המקום הקסום הזה,
חידשת לי המון! וגרמת לי לרצות לארוז את עצמי ולצאת לשם הרגע 🙂
אני ממש אוהבת לקרוא מה שאת כותבת,
תודה רבה
וואו מדהים, חתיכת השראה!
היי שושי!
כמה התגעגעתי לפוסטים שלך!
אני צריכה יותר מזה!
את מרתקת בשפה הציורית שלך שכמו לוקחת אותך למסע אחר
תודה!