הפעם זה שונה. אמרתי לעצמי. זה לא מה שהכרת עד היום. מדובר ביצירה ספרותית יוצאת דופן. יצירה משולבת שבוחרת בכל פעם תכונה אחרת, רגש, ערכים, אורחות חיים ומספרת עליהם בסיפור, בשירה, באמרות ופתגמים.
היצירה מלוטשת. מעודנת. אלגנטית ויוקרתית. ועם כל זאת היא לא מנסה להתחכם. יש בה פשטות וחכמה. היא פותחת נושאים, מזויות שונות, מביאה עוד מבט והסתכלות.
זה שונה.
והסופרות רצו ייחודיות. ויותר מכל שהכריכה תשדר את פנים הספר.
וכאן נכנסתי לסיפור. מכיוון הכריכה. הקרטון העוטף את דפי הספר. שומר עליהם לבל יקרעו ויבלו. מספר לכל מי שירצה לדעת. מה מכילים דפיו.
זה לא היה קל.
הכל היה לי שונה כל כך. ורציתי שזה כן יהיה אני.
הסקיצות שיחקו בי מעלה ומטה, קדימה ואחורה, לא ידעתי לאן אני הולכת ואיך אני מתקדמת. למרות האישור שקבלתי מהצד השני. אני לא הייתי שלמה עם הסקיצות. אז ישבתי לנסות עוד ועוד.
הימים חלפו ועברו. המסמכים במחשב רק התרבו. וכלום לא קרה.
ראיתי תפוחים, תפוחים בכל מיני צורות וגדלים. וחיתוכים וניירות. וזהב. אבל. אפס חיבור שלי ליצירה שאני אמורה להוציא.
אוריגמי. מלוטש, מקופל בדיוק. בקו ישר וחד. זה התחבר לי. לבן. פשוט אבל חד.
דמיינתי את התפוח, כמו קריסטל מנייר.
הדמיון היה טוב. המציאות קצת פחות.
ואז ברגעים של יאוש, כשהכל היה נראה לי תקוע. במחשב. בדמיון. בנייר המקומט שזרוק לידי.
כתבתי לסיון. משיחה את דאגתי. כמאמר שלמה החכם מכל אדם. דאגה בלב איש ישיחנה. ואז פתאום נדלק האור בקצה המנהר, והרכב שט קדימה.
היא מביאה לי רעיון לקיפול אוריגמי בצורה פשוטה, קלה ומהירה. משולשים משולשים, מורכבים כולם מריבועי נייר לבנים פשוטים. ויחד הם יוצרים את צורת התפוח. הפשוט. האלגנטי. החד והמלוטש.
אני מודה לה באלפי לבבות אדומים. ומבקשת ממי שיושב לידי, רכון על שרטוטי אדריכלות שיעשה טובה גדולה ויקפל לי משולשים בכל מיני גדלים.
והבעל הטוב מקפל לי פירמידות קטנות, רק נייר. אין שם דבק, אין עוד חומר נוסף. הכי נקי, הכי פשוט והכי חכם.
על בריסטול לבן גדול אני מעמידה אותם. משולשים בשורות. תפוח "פינק לייד" תפוח "חרמון" תפוח ענבים אגס.
מצלמת. שולחת.
שומעת. מקשיבה. משתדלת להבין. ומתקנת. ושוב מצלמת. ושוב מרכיבה. תפוחים תפוחים. והדבש עוד לא הגיע.
בסוף. כמו לכל דבר, יש סוף. התפוח המושלם נבחר. ובששון ובשמחה הוא נכנס למסמך חדש בצבע לבן. הכריכה מתחילה להיווצר.
תוספת עדכנית ל-09.04.19 אני מקבלת מייל מגברת סקולסקי:
כשקיבלתי את הספר לידי וליטפתי את המשולשים, פתאום הרגשתי את החוט המשולש.
למחרת מתקשרת אלי חברה ושואלת: התפוח עשוי ממשולשים כדי לסמל את החוט המשולש?
מרתק. נכון? זה חיוכים ממרום שכיף לחבק.
– הן היו שלוש נשים שכתבו את הספר יחד. וקראו לעצמן "החוט המשולש" רחל אלתר ע"ה עזבה לעולם שכולו טוב. חברותיה, שיבדלו לחיים טובים וארוכים המשיכו במה שהתחילו יחד. ולמרות הכל החוט המשולש ממשיך גם כאן לנצח.
מדהים אותי שלמרות שלא חשבנו על כך בשעת היצירה. המשולשים נכנסו לספר. אמרתי פעם ואומרת גם עכשיו. ה' הוא היוצר ואני המכחול. רק מעבירה את הצבע. אבל הוא מחליט מה יכנס ומה יווצר.
טיפוגרפיה. הרי אני לא יכולה לכתוב סתם תפוח בדבש. האותיות גם הן צריכות לדבר את הספר. את המילים שמדברות אחרי שהכריכה נפתחת. הן לא יכולות להיות שם סתם, תפוח בדבש.
אני יוצרת קשר עם האחת והיחידה שרה דויטש, אלופת הטיפוגרפיה. והיא יוצרת ביד אמנותית מיוחדת טיפוגרפיה מקסימה דבשית ונוטפת.
הכל בנוי. שחור לבן. הכריכה מאושרת כמעט.
ואז מתחילים עם ההשבחות. הטבעות וזהב, והבלטות. והכל מקבל עוד נופך, עוד עומק.
כשהספר יוצא מהמסך שלי לבית הדפוס. טס באוויר ונוחת על מכונות מגושמות. אני סופרת את הימים מחכה להחזיק אותו ביד. להרגיש את העמל. את המחשבה. את העזרה של כל אחד. עם האצבעות עוברת על המשולשים. בולטים. חדשים. מלוטשים. ואותיות זהב מספרות על תפוח בדבש. על ספר יוצא דופן. יצירה משולבת של נייר ומתכת. של פשטות ויוקרתיות. בדיוק כמו היצירה הספרותית שיצאה עכשיו לאור.
תודה לגברת שרה סקולסקי היקרה שהיה לה את הסבלנות לחכות עד ליצירה ששתינו נאהב. שהאמינה, שעודדה, ופשוט אהבה את התוצאה.
תודה לסיון חברה מהממת שלמרות שהיא במרחק של קילומטרים ממני. היא תמיד נמצאת לידי. ובארגז האוצרות שלה יש שם תמיד רעיונות יצירתיים, מילים חמות, והרגשה כזו שאת אף פעם לא לבד.
תודה למעצבת מוכשרת שרה דויטש היקרה, שעיצבה את הטיפוגרפיה לכריכה בזמן לחוץ ודחוק. ועשתה את זה הכי בשמחה. תודה את מדהימה ♥
תודה לבעלי. האחד והיחיד. שותף מלא לכל עבודה. בנית לי את פיתום ואת רעמסס ואני השארתי לך מזכרת לנצח 🙂
תודה לה' הטוב. שבכל עבודה אני רואה כמה הכל ממנו. הרגשתי שכלום לא מתקדם ובתוך הצל הזה הוא פיזר את העננים והאיר לי את האופק בשמש מאירה וזורחת שהגיעה אלי בדמותם של שליחות ושליחים טובים.
מהמם!
הכי אהבתי את הקטע שנתקעת…
אני חושבת שזה קורה לכל אמן, בכל תחום, ותמיד מעודד לראות שזה לא מראה על חוסר הצלחה אלא על תהליך שקורה.
פוסט מדהים מלא השראה!
תודה רייזי ♥
ואו שושי ממש נותן השראה!
אגב בהזדמנות זאת אני רוצה להגיד לך שבכול פעם שאני עוברת ליד הספריה שלי אני מוציאה את הספר החיים הם לא מלון פשוט טירוף המיניאטורות אלופיתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!
קילא יקרה, אני כל כך שמחה לקרוא, תודה לך!
התרגשתי
את חתיכת השראה!!! זה כל כך את! ומוששששלם!!!
נתנת טאצ' מושלם למדור קסום וסוחף.
שמחה לגלות שיצא כספר.
יש לי כבר כמה מועמדים לקבל אותו כשי לחג.
ועם הכריכה שלך זה ממש פינוק.
מדהים!
כשראיתי את זה בחנות מיד ידעתי שזה את.
חיכיתי לפוסט…
אלופה אלופה!
שושי, ראיתי את זה ברחוב באחת החנויות וכ"כ התלהבתי
ועכשיו הכל ברור לי.
את מוכשרת!!!! (זה תמיד ידענו:)
כריכה מדהימה! אצילית! ומעניינת!!!
יצירה אמיתית!!!
ממש מדהים
התפוח באמת בולט מהספר או רק נראה?
שושי
ראיתי אותו בחנות
אהבתי מאוד
עבודה נקיה, יצרתית – דבש!!!
כל פעם את מפתיע אותנו בפינוקים לנשמה
אן היצירות שלך עושות טוב!!!!!!
תמשיכי ככההה
שושי מדהים!!!!!!! כל כך נקי ויפה לעין!!!!!!
אלגנטי , חדשני , ומדיוק ,
תמיד את קולעת …בול
וואו! זה פשוט מולם!
רואים את הדבש בטיפוגרפיה
ותפוח האוריגמי למשש…
לקרוא את הפוסטים שלך זה כמו לקרוא את עשרת בני המן:)
נשימה עמוקה בהתחלה, צלילה עמוקה לפוסט
ולא נושמים עד הסוף…..
מושלם..
אהבתי מאד
יש לך ידי קסם!
הקפצת לי את הלב במחשבות על ראש השנה
כ"כ טהור, עדין צתד אחד ובועט מהצד השני.
התרגשתי והתחברתי.
מהמם!! ממש מרגיש 3D
מפעים!
היה עונג לקרוא ספר טוב עם עטיפה כ"כ מדויקת ומושלמת!!
היצירות שלך עושות טוב בלב ובגלל, תודה.
שושי את מוכשרת!!!
הכריכות שלך מראות שהן שלך עוד לפני הקרדיט.
כשראיתי את הכריכה- (שדרך אגב היא נושא לשיחה לא פחות מהספר) ישר ידעתי שזה שלך!!!
מקסים!
נקי אלגנטי וכ"כ משדר!!!
תמשיכי להצליח!
וואו, זה כל כך מעולה, מגרה ומושלם!
השראה!
מדהים. התפוח קופץ החוצה מהכריכה ומגרה למשש אותו, לגעת, לפרק ולהרכיב מחדש. מיוחד ואצילי כל כך!
בלי קשר, תתחדשי על תמונת הפרופיל. מחמיא לך מאד!
מהמם!
מפתיעה כל פעם מחדש!
אני נהנית לראות איך כל פעם את קולעת לסגנון המתבקש!
את מודעת לזה שאת בשורה🤔❤
נגמרו לי המילים.
חלום