מעצבת: תפוח בדבש

אוריגמי. מלוטש, מקופל בדיוק. בקו ישר וחד. זה התחבר לי. לבן. פשוט אבל חד.

דמיינתי את התפוח, כמו קריסטל מנייר.

הדמיון היה טוב. המציאות קצת פחות.

ואז ברגעים של יאוש, כשהכל היה נראה לי תקוע. במחשב. בדמיון. בנייר המקומט שזרוק לידי.

כתבתי לסיון. משיחה את דאגתי. כמאמר שלמה החכם מכל אדם. דאגה בלב איש ישיחנה. ואז פתאום נדלק האור בקצה המנהר, והרכב שט קדימה.

היא מביאה לי רעיון לקיפול אוריגמי בצורה פשוטה, קלה ומהירה. משולשים משולשים, מורכבים כולם מריבועי נייר לבנים פשוטים. ויחד הם יוצרים את צורת התפוח. הפשוט. האלגנטי. החד והמלוטש.

אני מודה לה באלפי לבבות אדומים. ומבקשת ממי שיושב לידי, רכון על שרטוטי אדריכלות שיעשה טובה גדולה ויקפל לי משולשים בכל מיני גדלים.

והבעל הטוב מקפל לי פירמידות קטנות, רק נייר. אין שם דבק, אין עוד חומר נוסף. הכי נקי, הכי פשוט והכי חכם.

על בריסטול לבן גדול אני מעמידה אותם. משולשים בשורות. תפוח "פינק לייד" תפוח "חרמון" תפוח ענבים אגס.

מצלמת. שולחת.