היא אוספת את כולם ללא הבדלים,

נותנת להם מרחב של חיים

תאריך: 13.05.18

17 תגובות

מצלמת: ירושלים בשחור לבן

“ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד להישקל ולהיספר, כי אם יש לארץ נשמה- הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל” ( מתוך ההקדמה של בן גוריון לספר ירושלים השלמה-ד”ר בנו רותנברג )

אנשי ירושלים, הם אותם אנשים שמסרו את נפשם למען עיר הקודש, בגבורה חיו בה בתנאים לא תנאים, בתקופות קשות ללא לחם ומים, כשהעיר נצורה והערבים שולטים בה, הם הלכו לשבי, נלחמו בה, בתיהם נחרבו, רחובות נהרסו, אבל רוחם נשארה איתנה וחזקה.

19 שנים, הייתה העיר העתיקה והכותל סגורים בפני היהודים, 19 שנים של תפילה, תקווה ואמונה, וביום רביעי כ”ח באייר תשכ”ז קבלו יהודי ירושלים וארץ ישראל מתנה, את הכותל בחזרה.

“ירושלים השלמה, היא שוב בירת ישראל, המונים מכל קצות הארץ נוהרים אל המקומות ששמם חרות בתולדות העם ובלבו”
( ירושלים השלמה-ד”ר בנו רותנברג )

אבי מספר שבאותה שנה לא היה משהו בירושלים שלא הלך לכותל, מכל השכונות הקרובות והרחוקות צעדו כולם לשריד בית מקדשנו. הכותל לא היה מרווח, נאה ומטופח כמו היום, סימן ההכר לעולי הרגל היה הנעליים ה”לבנות” מאבק, מי שחזר עם סימן זה ידעו, היה בכותל. הדמעות זלגו כמים, רגש השמחה וההודיה לא היה ניתן לתיאור. היהודים קבלו את ביתם.

מהי ירושלים בשבילי, אני חושבת, נולדתי לירושלים אחרת, ירושלים שעסוקה בבניית מגדלי פאר, גגות הרעפים אט אט נעלמים מהנוף המוכר, ירושלים של “מזון מהיר” ואנגלית ששולטת כאילו “בורו פארק” הגיעה לכאן ביבוא אישי.
גן החיות שהיה מתחת לבית עבר בהיותי ילדה קטנה לאזור מתאים יותר עבור אריות ופילים, בכל אופן אז השכונה שלנו שהייתה בהקמה נקראה מחוץ לעיר, היום היא המרכז התוסס והיקר ליהודים החרדים בירושלים.

Left
Right
  • ירושלים בשחור לבן

אני ראיתי את השינוי שהיא עושה, את האוטובוסים ברחוב יפו שפינו את דרכם לרכבת קלה ומודרנית, את שנלר, המחנה הצבאי שנהפך למתחם מגורים יוקרתי. את רחוב אהליאב הרחוב ה”מפחיד” שהיינו עוברים בריצה, ומדמיינים את השדים והרוחות רודפים אחרינו הופך אט אט לשכונה יוקרתית ומבוקשת, ומגדלים מפלצתיים גרים בשכנות עם מוסכי רכב שחורים ורועשים.

ובכל אופן העדשה שלי רואה את ירושלים אחרת, היא מביטה על העיר שהתרחבה לבלי הכר, ורואה את אנשיה, את הטעמים, הריחות, והקולות, היא סופגת הכל ומנציחה בלי מילים, אווירה ירושלמית טיפוסית.

ורגלי מוליכות אותי אוטומטית לעיר העתיקה, המקום החי והנושם שאוסף בתוכו תרכובת נפלאה של אנשים ועמים. המצלמה תלויה על צווארי, לא תמיד אני מרימה אותה, נותנת לה לעשות את שלה, לתפוס את ירושלים בעיניים שלה, בזוית שהיא רוצה.

היא רואה, את האנשים, מרגישה אותם, הם כולם כאן למטרה אחת, לחיות את העיר, לחוות אותה כמה שיותר, חלקם חיים בה, והיא השגרה שלהם, ולחלקם זוהי להם הפעם הראשונה שהם נפגשים, והם נפעמים מהיופי ששמור רק לה.

אני נעצרת, מתבוננת בחנויות הקטנות שבשוק יפו הצפוף, מנסה להסתכל ממבט של תיירת, הכל כאן ססגוני, הקשתות, השערים, השפה, האנשים, המוצרים הצבעוניים, והמסעדות בין לבין, יוצרים אווירה של ארץ אחרת.
אני מבקשת לצלם ונענית בשמחה, שומעת מעט על יחסי הערבים- יהודים בירושלים, הם מספרים על אהבתם ליהודים, הרצון שלהם לשמור על שלום ושקט, חבל שהרצון הזה לא פועם בליבות כולם, אני נזכרת בתקופות קשות, עת חששנו להלך ברחוב מפחד  שאביזר חד יחדור לגופנו, זה  לא היה מזמן, הימים השקטים הם ימים שאנו יודעים להודות עליהם.

מתקדמת עם שביל החנויות לכיוון הכותל, כמו תמיד הכותל מקבל את פני צבעוני, רחבה מלאה, הוא אף פעם לא לבד, וגם כאן, תמצאו מגוון של אנשים, והם לא רק יהודים, הם כולם מרגישים מחוברים לאדון הכל, כותבים פתקים בכתב צפוף ומנסים למצוא מקום טוב לתחוב בו את תפילתם.

מהי ירושלים, אני עדיין שואלת, עת רגלי יוצאות מהכותל, ועיני סוקרות את הפסיפס האנושי שמולי.
מה מייחד אותה משאר הערים, מה זה שיש בה שמושך אליה תיירים מכל רחבי העולם,
מה יש בה ששובה את לב כולם.

היא העיר שכולנו מתפללים לבניינה, היא עיר הבירה שלנו, עיר שעברה מלחמות רבות במשך ההסטוריה ועדיין, למרות חורבותיה היא עומדת על תילה.

מביטה באנשים הרבים שחולפים על פני, הם כל כך שונים, ובכל אופן יש להם דבר אחד משותף
פיסת השמים שהם חולקים יחד.

והפיסת תכלת הזו, אוגדת תחתיה את המגוון הנדיר הזה וכך יוצרת את היופי הפלאי של העיר,
היא אוספת את כולם ללא הבדלים, נותנת להם מרחב של חיים, כי הם כולם רוצים לחוש אותה, ולחיות את ירושלים.

היום אנו חוגגים את ההסטוריה שלפני 51 שנה, את הזכות שניתנה לנו להתפלל בשריד בית המקדש,
ויותר מתמיד אנו מכוונים “ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים”

 

הדעה שלך חשובה לי, אשמח לשמוע מה דעתך על הפוסט

17 תגובות על “מצלמת: ירושלים בשחור לבן”

  1. היי,שושי!
    מזמן כבר לא ביקרתי באתר שלך,,,
    מחוסר זמן וכו’,
    הפוסט מ ד ה י ם!
    נשאבתי לתוך ירושלים של מעלה
    מחכה כבר לעוד פוסטים,,,
    פסיה

  2. אשתי קיבלה את המייל האחרון ממך ומיד אמרה לי: משה זה בשבילך!! פתחתי את המייל בדיוק בזמן פנוי מעט. עברתי על האתר למעלה משעה!! רוצה להמשיך אבל אין זמן… מה אני יכול לומר?? הלוואי שהשעון היה עוצר לכמה שעות. נהניתי מהכתיבה המעניינת בשילוב התמונות המדהימות.
    עכשיו אני כבר יודע איפה יש עוד מקומות לצלם ולא לחשוב ש.. זהו!! מיציתי את הארץ שלנו… רק התחלתי!!
    קיבלתי המון המון מזויות הצילום והקומפוזיציות שעקבתי אחריהם בכל תמונה. זה פתח לי עוד משהו בראש.. משהו חדש ומרענן.. שגורם לרצות ללכת ולצלם מקום לא בשביל ה..לצלם!! אלא בשביל ה… לתעד!! (יצאה לי הגדרה חדשה) שזה גורם לנשום ולחיות את המקום דרך התמונות.. כמו שהרגשתי בכל בלוג.
    תמשיכי לעשות לנו עוד בלוגים כאלו ולעשות חשק לצלם..
    יש עוד הרבה להמשיך לנבור באתר בכל הנושאים של עיצוב ואירוח.. אבל בזמן אחר. תודה רבה רבה והמשך הצלחה.

    • מוישי, קודם כל ברוך הבא 🙂
      התגובה שלך שמחה אותי מאוד, כיף לדעת שזה נתן לך רעיונות נוספים וכיוונים חדשים
      אכן, ארצנו אמנם קטנה, אבל יש בה כ”כ הרבה יופי, באנשים ובטבע, שאי אפשר לגמור לצלם אותה
      כל פעם היא נראית אחרת ומעניינת יותר.
      עם כאלה תגובות יש לי הרבה חשק להמשיך לכתוב עוד פוסטים, זה כמו כמה ליטרים של דלק.
      תודה רבה, והרבה הצלחה, אשמח שתשתף אותי בצילומים שלך.

  3. אח… שושי!
    כירושלמית בגלות בשפלה הפנימית, עשית לי את זה.
    שאבתי אותי ישר לירושלים הצבעונית ב-שחור לבן.
    מרגישה לעתים שגנבו לי אותה- כל אותם בנייני ענק שצומחים בלי אישור ממני,
    בכל פעם מגלה עוד מפלצת הדורה כזו כשאני מגיע למחוזות ילדותי.
    הזדהיתי עם הכיתוב, והתמוגגתי מהמסע.
    תודה על הטיול הנוסטלגי.
    את אמנית גדולה!!

    • דבורה יקרה, התגעגעתי אליך ♥
      כיף לראות אותך כאן,
      מבינה כ”כ את התחושות שלך, אני מזדעקת לכל פרויקט פינוי בינוי,
      אבל נראה שהעתיד חזק מאיתנו,
      לבנתיים אני נהנית מהבנין עם גג הרעפים שבו אני גרה, מצמחיה שופעת
      פיסה של טבע בתוך העיר המתחדשת.
      מקווה שלא יקחו לי אותה:)
      ושמחה שהצלחתי לשאוב אותך לירושלים, גם מהגולה, היא תמיד אצלנו עמוק בלב…

  4. כתבת בדיוק את מה שאנחנו הירושלמים מרגישים
    ובאמת זו העיר הכי מדוברת בעולם
    מורכבת אכן מפסיפס של אנשים ומקומות
    פושטת ולובשת צורה
    ועדיין…….
    זו העיר היקרה שאי אפשר לעזוב
    שמעלה בכולם געגוע
    תמונה אחת שווה אלף מילים

  5. שלום לכם

    אבקש אם אפשר לקבל את התמונה המקורית של האיש הירושלמי המבוגר שעומד ומדבר עם מישהו זה התמונה של אבא שלי והייתי שמח לקבל תמונה מקורית תודה

  6. הגעתי ממש במקרה לפוסט דרך חיפוש סתמי בגוגל על ירושלים וששת הימים,
    2 הערות קטנות:
    1. חבל שלא ציינת על כל תמונה מתי צולמה ועוד כמה מילות הקשר
    2. הפוסט עצמו מרגש כי כל מי שגדל בשכונות החרדיות של ירושלים בשנות ה80/90 בטוח מזדהה עם חלק מהדברים למרות שאני לא ממש מסכים לתיאורים הקצת פטאלים של המציאות המורכבת

    • ראשית שמחה לשמוע שהגעת לכאן, גם אם במקרה…
      לגבי הערותיך, 1: צודק בהחלט לגבי התאריכים והפרטים הקטנים
      אשתדל לשים לב להבא. 2: חושבת שזה ענין של אידיאולוגיה וכל אחד רשאי להסכים לכך או להתנגד, וזה בסדר ולגיטימי.

  7. גליתי הבוקר במקרה את האתר עם התמונות אני דור עשרי בירושלים ותמונות כאלו הם מים על נפש עיפה תודה

    • בשבילי “ישראל גליס” זו אחת הדמויות הירושלמיות, האותנטיות שנושמות וחיות ירושלים.
      שמחה שגילית את האתר. ויותר מכל מודה לך מאוד על התגובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סל

אין מוצרים בסל

Contact
shoshi@shoshi-sirkis.co.il
tel. +972-55-688-9846 WhatsApp
currently freelancing

Social
ig. @shoshi.sirkis

Contact
דילוג לתוכן