סוף אפריל. תחילת אייר.
נולדתי כששמש חמה צרבה שדות בצבע בלונד צהוב.
משהו שר לי סולו. בלי ליווי מוזיקלי.
מאז כל קיץ אני חוגגת.
עם מוזיקה ווקאלית, בלונים שפורחים בשמים הבהירים. ועוגת קצפת אם אני מכינה אחת כזו לעצמי.
יש לי עוד ימי הולדת. מתפרשים על פני השנה.
חלקם בחורף, חלקם בסתיו, אולי יום בקיץ, ואחד באביב.
אף אחד לא חוגג איתי.
גם אין מי שיפריח בלון אדום.
זו רק אני עם עצמי.
אם כי עצמי תמיד מביאה לי מתנה.
קוראים לה, למתנה.
שינוי.
ביום שהשינוי מורגש אצל עצמי
אנחנו חוגגות.
מזמינות גם את חיוך.
וסיפוק.
ואושר, טוב הוא תמיד שם כשזה קורה עוד לפני שמזמינים אותו.
ואז.
יש ימים כאלה, שהכל נצבע באפור.
זה עוד לפני שאני קמה.
פוקחת עיניים ומר אפור נמצא שם מולי.
צלליות אפורות בעיניים.
שפתון שחור.
סומק פחם.
ודווקא אז זה נראה
שסיפוק, חיוך, ואושר לא נמצאים באזור
ואני זקוקה להם יותר מתמיד.
אבל עצמי לא מוותרת.
היא נמצאת שם.
ויחד עם מר מוח
והמחשבות.
אנחנו מנסים להכניס קצת צבע לאפור.
הדמיון תמיד עוזר.
הפחם נצבע לאדמה כהה.
והשפתון השחור מתקלף פתאום.
וכשעצמי מושיטה לי מראה
אני מחייכת חיוך ענק
למרות שזה הכי מגוחך.
כי רק כך צחוק מופיע.
עוד כמה ימים
המספר שלי יהפוך שוב לזוגי.
וזה היופי בגיל שלי.
הרבה יותר נחמד בשתיים.
אם אחבר את המספרים יחד אקבל 10.
ואז אני חושבת.
שיחד
השלם אפשרי.
אני מעניקה לעצמי מתנה
היא מחברת פשוטה.
כריכה בצבע מדברי.
בפנים מחכים לי דפים חלקים.
בהם יכתבו מחשבות.
משאלות.
רצונות.
מטרות.
והם כולם יגשימו את עצמם
למעשים.
אני מסובבת את ההגה מעט ימינה.
מאותת.
עוברת נתיב.
משתלבת.
עוד לפני שארגיש שזה קורה.
אזרום שם יחד עם השאר.
לוחית הרישוי היא אותה לוחית.
רק הנתיב שונה.
הכיוון.
היעד.
פשוט.
מילה קצרה.
היא נראית פשוטה.
כמוסיפים לה מילה
היא מתחכמת.
כי מה זה לחיות.
ומה זה פשוט לחיות.
ומה זה להיות.
ופשוט להיות.
ומה זה לעוף.
ופשוט לעוף.
לפני שבעה חודשים חזרנו.
ועוד פחות משלושים יום אנחנו באות.
שוב.
אני קוראת לזה
פשוט לעשות.
פשוט להרגיש.
פשוט לרצות.
הפוסט הזה סוגר מסע של שלוש חברות
ופותח מסע של עשר נשים.
שהולכות פשוט לעוף.
בין הרים שחורים
נהרות
ואגמי טורקיז.
בשדות מוריקים.
וירוק רענן.
שחוגגות כמוני וכמוך
כל מיני ימי הולדת
במהלך השנה.
חלקם נעימים יותר
וחלקם פחות.
ויחד הם מחליטות
פשוט להיות.
מאמינות בשינוי. מאמינות בטוב!
ב-26 במאי זה קורה.
והספינה יוצאת שוב
לים האדריאטי.
ואולי גם את תוכלי
להיות כאן
איתנו.
התפנה לנו מקום אחד.
לאחת
שיודעת ורוצה
פשוט לעוף.
מרגישה שזו את? מונטנגרו מחכה לך במרחק לחיצה 🙂
להרשמה לחצי על הכפתור למטה:
סדנת סְטוֹרִיטֵלִינְג
הררשמה מוקדמת לסדנה בספטמבר/אלול – פרטים מדוייקים יינתנו למתעניינות ע"י השארת פרטים בטופס ויפורסמו בהמשך.
שושי המדהימה!!!
כמה השראה יש בבלוגים שלך!
התמונות שואבות אותי לתוכן.
בהשראתך התחלתי לכתוב בלוגים.
סתם, לעצמי.
תמשיכי להפתיע ולרגש
תהילה
תהילה יקרה, אני כל כך מתרגשת לקרוא שהתחלת לכתוב
תמשיכי לכתוב, ולבקר גם כאן:)
פשוט מדהימה!
התחברתי
את מעוררת השראה
אני מוצאת את עצמי נסחפת אחרי המילים, מתחברת לתמונות
ומשהו זז לי בתוך הנשמה