הם בלתי נראים. אפשר לטעות ולחשוב שהם גם בלתי מורגשים. מדמיינת אותם מרחפים ביקום כמו גחליליות בלילה. מנווטים את דרכם כמו פרפרים לאור. השביל שלהם צלול. יש שם בהירות. מטרות מכוונות. הם יודעים לאן ללכת. זה המגנט הפנימי שלהם שנמשך למצפן המוחי של בן אנוש.

תדרים, גלים, מגנטים, זימונים. העולם הנסתר, הסודי, זה שמתקיים מעל עננים סמיכים ועכורים. כוח אנרגטי שקיים. רק לא כולם מצליחים לגשת לשם. להושיט יד, להסיט ענן כהה, לראות מעבר, מבעד. לפני יותר מעשור ספר עם חותמת אדומה, לקה סלקטיבית ואות s גדולה, פתח לי צוהר לעולם המופלא. היא קראה לזה-הסוד. אבל לא באמת היה שם סוד. אלו מנטרות שליוו אותנו שנים ביהדות, בתורת החסידות. ״תחשוב טוב יהיה טוב״. "היכן שמחשבתו של אדם נמצא – שם הוא כולו" – (בעש"ט על התורה, פרשת בלק.) ולמרות זאת, זה היה ספר שלימד אותי בשפה קולחת ועממית על שיטה משנה חיים-חשיבה חיובית.  ניסיתי את השיטה, קראתי את הספר כמה פעמים, הוא היה צמוד אלי במיטה, מתחת לכרית. כמו משפטי מוטיבציה שאנשים קוראים בבוקר. הייתי אני גומעת שוב ושוב את המילים בספר. באותה תקופה חייתי על תדר אחר, מוצפת אור, ראיתי את העולם ב-16 צבעים. המוח שלי היה ממוקד. המתג של המחשבות היה תמיד על on. והשיטה עבדה.

הרצון הפנימי שלי היה על טורבו. ולמרות הסביבה שגיחכה, דבקתי באמונה שלי בכוח. והיא לא אכזבה. זה לא היה קל. לפעמים יש רצון להפסיק לחשוב, לתת לאוטומט לשלוט. לשקוע ברחמים עצמיים, להתכסות בשמיכה, להתמזג עם החושך. כשמשהו לא נעים קורה, כשהמצב הכלכלי מתערער. כשאנחנו מנסים שוב ושוב להשיג תוצאה וזה לא קורה. כשאנחנו נפגעים מאנשים. כשאנחנו מרגישים חסרי מזל. כלום לא הולך. ומחשבה גוררת מחשבה. ואנחנו מתכסים בשכבות של עננים אפורים, מלנכוליים. וככל שאנחנו מעמיקים יותר, כך שריון העצב מתהדק סביבנו ומתעבה. קשה לנו לסלק אותו. הוא נצמד בכוח לדפנות המוח. עוטף את הגולגולת.

לפעמים אנחנו זקוקים לנקודת אור, גם אם קטנה ועמומה שתצית בנו שוב את האנרגיה, זו שיוצרת, שמקדמת, שמביאה שפע וברכה. חשיבה חיובית אלו לא מילים יפות שרק נחמד להגיד. זו עבודה עצמית לא קלה, היא דורשת ריכוז ורצון לצאת מאזור הנוחות. להאמין בטוב, להודות על הקיים, לדמיין את ההווה כאילו הוא העתיד הוורוד שלנו. במהלך השנים קראתי ונחשפתי הרבה לספרים ומאמרים בנושא של כוח המחשבה, הדמיון והדיבור. אנחנו לא צריכים ללכת רחוק מידי. הכוח הזה קיים ביהדות. את הבוקר אנחנו פותחים בהודיה ובכך מזמנים אלינו שפע. מברכים לפני כל מאכל שאנו מכניסים לפה, ומודים גם אחרי ששבענו. יש לנו מצוות שהן בדמיון בלבד. וכמה זהירות יש ביהדות בכל הנושא של דיבור ומילים. בעולם העסקי הסוד של הרבה מצליחים הוא החשיבה החיובית שלהם. השימוש בלשון הווה-למטרות עתידיות. אמירת תודה והכרת הטוב. זה הכוח המגנטי שיש לנו, כוח מיוחד שניתן לנו כבני אדם. את אפשרות להיות צינור של שפע וברכה על ידי המחשבה שלנו.

במהלך השנים משהו קצת דהה אצלי, התרגל. הספר נשכח בארון, החיים היו תובעניים מידי מכדי לתרגל אמירות חיוביות. התעצלתי לדמיין. הייתי בהווה פשוט כדי לחיות. עד לרגע שסיפורים שנחשפתי אליהם, העירו בי שוב את אותה נקודת אור. עמומה , רחוקה שהלכה והתבהרה. התגעגעתי לאותם ימים בהם ראיתי צלול, לימים שהאמנתי בכוח השפע שיש בעולם. שידעתי שאם יש הגבלה זה כי אנחנו אלה שמגבילים את עצמנו. לא הייתי צריכה לעשות שינוי של 180 מעלות. זה היה רק לכוון שוב את המצפן, לבחור למגנט אלי טוב. אלו פעולות שלא אמורות לדרוש מאיתנו הרבה. זה להודות על דברים טובים שהיו לנו במהלך היום. זה לפתוח את הבוקר באמירות חיוביות. לדמיין את לחיצת היד בפגישה, את חתימת החוזה. לטפל באוטו השרוט והישן כמו שהייתי מטפלת בלנדרובר החדש. זה לפנות מקום בארון לבן זוג שמחכים לו. לחפש את דירת החלומות. לתלות תמונה, לראות את מה שאנחנו רוצים וחולמים ולהודות עליהם, כאילו הם כבר שלנו בהווה.

זה פשוט- לחשוב טוב-ואז כבר יהיה טוב:)

_

הטור התפרסם במגזין המקום