זו הייתה שנה קלה יחסית. לא הייתי צריכה להזמין פרטי לבוש מסובכים ולהרכיב אותם יחד לתחפושת אחת, כמו הקוסם שרוכב על ארנב או ליצנית צבעונית מכף רגל ועד ראש. הפעם זה היה פשוט: להזמין ערכת תחפושת מפיצה האט. כובע, תג שם ופאוץ' לכל ה״דמי פורים״ שבטח יגיעו. שליחת פיצה רשמית.

המורכבות התחילה דווקא במשלוח. לא ראיתי את עצמי שולחת פיצות אמיתיות, כאלה שנוטפות גבינת מוצרלה וצריכות להישלח בעודן חמות. מעבר לזה הייתה בעיה טכנית קטנה, שירה לא יכלה להביא חלבי לכיתה. אז עניין הפיצות ירד מהפרק, למזלי.

מה כן? היה צריך רעיון אחר שעדיין ישדר קונספט פיצה.

הגלגלים במוח הסתובבו בזמן שהזמנתי חולצת פולו אדומה לתחפושת ונרתיק למגשי הפיצה. המשכתי לחשוב כשעוד דף בלוח השנה נתלש ופורים התקרב בצעדי ענק. ואז זה הגיע ! ולא, לא תוך כדי אכילת פיצה, או שכן? מי זוכר…

משלוח שהוא בעצם “סלייס פיצה” מושקע, עם תוספות. כל ילד יקבל משולש, וכל המשולשים יחד יתחברו לפיצה אחת משפחתית, אקסטרה לארג'.

איך מתחילים? שוטטות ברשת למצוא פריסה מוכנה, כי התעצלתי ממש להכין אחת כזו מאפס. מצאתי בסיס, ועליו שרטטתי בכלי הציפורן את הפריסה שלנו. עיצוב, ניסיונות, קצת עזרה מ-AI (שהתברר כבזבוז זמן רציני). את הסלוגן נידב גאון קופי ששלף אותו בלי למצמץ, וככה המשלוח התחיל לרקום גבינה ותוספות על הנייר.

משם הלכנו יחד לבית הדפוס, גם ככה היינו באיחור רציני והדד-ליין דפק לי בראש בפטישים מלחיצים. הדפסנו את המשולשים שעדיין היו שטוחים ולא אפויים. המשכנו לסופר, קנינו ביסלי פיצה, בכל זאת צריך חיבור קונספטואלי, ושוקולדים כדי שלא יגידו שאין כאן באמת משהו מתוק.

למחרת, היה לי יום צילום ארוך, כיוון שהיינו בדד-ליין, שירה הגיעה לסטודיו מלווה בתגבורת וכך בסוף היום מצאתי את עצמי פותחת פס יצור של משולשים מקרטון. חתכנו, קפלנו, הדבקנו, מילאנו שקיות צלופן בביסלי ושוקולדים וכל מיני פחמימות וסוכרים שעוזרים להרבות בשמחה.

ובתוך כל זה הכנו גם פיצה אמיתית. כי איך אפשר להיות שליחת פיצה בלי פיצה? צריך לתת את הכבוד הראוי לדבר עצמו, ושירה חובבת פיצה מושבעת, לא יכלתי לצלם אותה בלי כל החוויה הזו של להעיף בצק באוויר וכל הקמח שמתפזר כמו אבקת קסמים. אז הכנתי בצק ושירה המשיכה עם כל השאר, רידוד קיפול וכל מיני טריקים של מקצוענים, ההבנה הקולינרית שלה הסתיימה כשהיא בחרה בקטשופ היינץ כרוטב בלעדי. אני שמרתי על איפוק והכנתי לעצמי אחת עם רוטב אמיתי, למען כבודה האבוד של המנה האיטלקית.

עשינו תמונות, פוזות וצ'יז (תרתי משמע) ואז ארזנו הכול. שירה סידרה את המשולשים במגשים, וכשהפיצה המשפחתית הושלמה היה שם אפקט מפתיע ומשמח. משהו קצת אחר. חשיבה מחוץ לקופסה או אולי יותר נכון, בתוך הקופסה? כי מי אמר שפיצה תמיד צריכה להיות פיצה?

למורות הוספנו מגבת מטבח משובצת באפור שחור ולבן וגלגלת פיצה מקצועית (שמתם לב איך נמנענו מכל מה שקשור לפיצה עצמה והתמקדנו רק מסביב. לפעמים צריך להתמקד בטפל:)

לגבי השכנים וכל השאר, הלכנו על התוספות. והשארנו להם לשבור את הראש עם הכנת בצק. בטח חלקם פשוט הסתפקו בפיתה פיצה, או בטורטיה, אבל לא משנה. העיקר ההומור. חושבת שזו הייתה שנה קלה יחסית, גם מבחינת המשלוחים וגם התחפושת. השנה שירה בחרה במשהו מורכב יותר, תחזיקו לי אצבעות, כרגע יש סביב העניין מעטה סודיות, אז עד אחרי המסיבה – שפתי חתומות.

מנויים לניוזלטר? 
קיבלתם את הקובץ להורדה (פריסת משולש פיצה למשלוחי מנות)
חפשו בתיבת המייל שלכם:)
תהנו ופורים שמח!