מעצבת: תערוכה לגנזך קידוש השם
לפוסט הבא
לתהליך יש מתנה. הוא נותן את האופציה לחשוב להתבונן מחדש ולהתנסות. לתהליך דרוש זמן. ולמרות זאת חושבת שלא כדאי לוותר על תהליך. הוא מחדד, מעמיק. מביא פרשנות אחרת שלעיתים משתלמת יותר.
בכריכה של אפרת ברזל. היה תהליך. הוא לקח את הזמן שלו. בנחת. הוא לא רץ לשום מקום. נתן לי ולאפרת לטייל בשדה נוריות פורח. להריח. לגעת ולחוש. לתת לשמש לסנוור אותנו. ולהמשיך כך. נראה שבעצם כלום לא קורה. אך בכל הזמן הזה המוח מעבד ועובד. הוא חושב. שם לב לדברים סביבו ומקשר אותם לנושא עליו הוא עובד.
וזה תהליך.
ידעתי שפרחים חייבים להיות שם. וכמו כל כותבת וסופרת שבאה אלי לעיצוב כריכה של ספר, אני הולכת יחד איתה לטייל בשבילי החלומות שלה. ויחד אנחנו מגלות מה בעצם אנחנו רוצות. לפעמים מתגלים הפתעות. וזה חלק מהכיף שבדבר.
אפרת לימדה אותי על פרחים. ויותר מכל הדביקה אותי בתשוקה העזה שלה לצומח היפה הזה. גיליתי עולם של שמות וצבעים, צורות, ועלים. למדתי לנשום את הצבעוניות הפרחונית קרוב אלי ולא רק בפרחים. במהלך העבודה שלנו יחד, גיליתי את הצבעים שהיא אוהבת ולכל צבע היה פירוש וסיבה. יכלנו לשתף אחת את השניה בדברים שראינו ואהבנו. פשוט כי התחברנו לאותו הדבר. הרגשתי חלק ממשפחה של פרחים. לא אותו צבע אבל כן שייכת לאותו המקום. זה מדהים לעבוד עם משהי שמתחברת למה שאת. משהי שאוהבת את מה שאת אוהבת. ולגלות שאפילו הדברים שלכן בבית משותפים. היה לנו חיבור. והכל זרם כך. כל כך ברור. כל כך פשוט. הכרתי אותה דרך המלים שהיא קוטפת ומעיפה אותם ברוח כמו אבקנים בתחילת האביב. עפים במרחב מבשרים את הבשורה.
רציתי תמיד לדעת מי זו האשה המדהימה שכותבת מילים שגורמים לי לצחוק. לבכות. לרצות. לשאול. והיא פשוט היא. כל כך היא. מתאימה למילים שלה. לדמות הפורחת והצבעונית. היא לימדה אותי להתרגש בעוצמה. לתת לתחושות לעטוף אותך מכל עבר. ולהיות איתן. ביחד. רוצה לבכות? תבכי. רוצה לצחוק? תצחקי. שחררי.
הפרחים החליפו צורה וצבע במהלך העבודה. הם היו בהתחלה מסר ורעיון ואחר כך התחלפו לפטרן שחוזר על עצמו.
ניסיתי גם דמות כזו, פשוטה, ילדותית קצת. משחררת, רוכבת הלאה. מסיבות שונות היא לא המשיכה לרכב איתנו. נותרה במחברת מחייכת בתמימות. וסל פרחים באופניה.
יום אחד קבענו. ואפרת הגיע אלי. עם זרים יפים וצבעוניים ביידים ופרחים מיוחדים שקטפה מתחנת המשטרה. "הם היו כך כך יפים ובצבע תכלת" אי אפשר היה להשאיר אותם שם. חלל העבודה שלנו התמלא בריח וצבע של פריחה. האביב נחת אצלנו בתוך החורף. מביא איתו פרפרי יצירתיות ואהבה. במוזיקת פסנתר נעימה ברקע. ישבתי בוחרת פרח פרח, מתבוננת עליו, מסדרת, מניחה על משטח לבן גדול. טבלט עזר לי במסכו השחור לקמפז את היצירה. ולאט לאט הפריים התמלא בנוריות צבעוניות, בצבעי אפרת. פרחי בבונג- קמומיל קטנים, פשוטים וכל כך שמחים בצבעי הלבן צהוב, הם הוסיפו את האופטימיות והשמחה. "פרחי המשטרה" לא שרדו מאוד את הדרך. עלי הכותרת היפים נקטפו ופוזרו בפריים. מנקדים את היצירה בצבע כחול – לילך.
עבדנו יחד.
צילמתי, העברתי למחשב ובדקתי על המסך איפה יעמוד הטקסט כך ידעתי איך לשים את הפרחים. צילמתי עוד כמה פרחים בודדים שישתלבו בעיצוב הכריכה.
וסיימנו.
באותו היום עמד ליד המחשב זר נוריות הכי צבעוני שיש. משמח אותי. מרחיב לי את הלב.
כשאפרת שלחה לי הודעה "כמה כיף שאנחנו עובדות במה שאנחנו אוהבות" הסכמתי באלפי הסכמות ולבבות.
הפרחים שלי נבלו.
אבל הפרחים שעל הכריכה חיים לנצח.
והם כל כך.
צבעוניים.
פורחים.
מלבלבים.
משמחים.
הם כל כך
אפרת ברזל.
זה ספר נשי. קודם כל יש בו פרחים. דבר שני יש בו רגשות. דבר שלישי יש בו הרבה מילים.
בגלל הנשיות הרכה שבו אני אוהבת את הספר. אוהבת את מי שכתבה אותו.
ומעבירה את האהבה הזו הלאה ♥
אוהבות את הפרחים? על מה עוד הייתן רוצות לראות אותם? תנו לנו רעיונות – כאן למטה בתגובות:
השאירו תגובה
14 תגובות על “מעצבת: כל כך”
אהבתי מאד את הפרחים!הם נותנים הרבה השראה .ומשדרים יופי צבעוני.
בבגדים ובתכשיטים ובתיקים הייתי רוצה לראות אותם שוב.
תודה רות, מקווה שנוכל ליישם 🙂
פרחים מתאימים לי לבגדים מצעים ותכשיטים מהמם!!
אהבתי את התהליך ואת הכתיבה.(לא הבנתי את ענין הטבלאט והקימפוז התכוונת שצילמת איתו?)
וגם רציתי לשאול את מלמדת סטיליניג איפשהוא?
אני בהלם!
כשראיתי את זה בחנות ספרים (מקוונת…)
התעמקתי בכריכה וניסיתי להבין אותה.
ו— הנה, פתאום אני קוראת על זה פוסט שלם…
זה כל כך רך זה פשוט- כל כך!!!!
כל כך מבטא מה שהוא!!!!
פשוט, רך כזה…
אליפות!!!!!!
אני אוהבת שאת שמה גם את הסקיצות וגם את אלה שלא ממשכים לרכות איתנו:)
המשיכי לרתק!!!
אני מאוד אוהבת פרחים… הם אמיתיים וחיים כל כך, שכשאני מסתכלת עליהם – או ממששת אותם – או אפילו רק יודעת שהם סביבי כי אני עוצמת עיניים ונושמת – אני מרגישה בהם את האלוקות הזו. את הכבודו מלא עולם המרגש הזה. זה כי הם פשוט – חיים.
אבל האמת היא שמרוב שהם חיים אני לא מעזה לקטוף אותם. לא מסוגלת ליהנות מפרחים שהוצאו ממקום הגידול הטבעי שלהם ולכן הם באגרטל ולא באדמה. זה מרגיש לי אכזרי, להרוג אותם כי מוצא חן בעיני שהם על השולחן. מי נתן לי את הרשות לקטוף אותם, לגמור להם את החיות הרטובה הזו, לקשט בהם את הבית שלי?
אבל כשהם באדנית אני מאושרת.
וכשהם כבר נשרו מעצמם, פשוט מזקנה, ויש ערמות נפלאות של עלים בצידי המדרכות – אני אוספת אותם אלי ונושמת את הריח הזה, של עלה שפעם היה חי. את הריח של האלוקות הזו. של הטבע-הנס הזה.
שרה יקרה מרגישים את האהבה העצומה שלך לצמחים רק מהמילים היפות שכתבת
תודה ששיתפת ♥
מהמם!
אלופות!
התהליך מרתק
והתוצאה הסופית פשוט שלימות 🙂
בס"ד
מושלם!!
ויפה הרבה יותר לקרוא אחרי שפגשתי בך במציאות 🙂
מיוחד כ"כ!
ממש אהבתי!!
את הספרים שאת מעצבת להם כריכות , אפשר לקנות גם רק בגלל הכריכה!!
מהממות שתיכם!
שתי נשים מעוררות השראה שהיצירות שלהן נוגעות בי עמוק בנשמה.
תהליך מקסים ומרגש
איזה כייף
כריכה משובבת עין ולב
אחרי כזה פוסט צריך לפחות את התקציר שמאחורה..
שושי .
נתת לי חשק לקרא את הספר .תמשיכי להנות את כולנו
תודה חני
וואו שושי פשוט מהמם אין לי מילים את ההשראה שלי כי את פשוט החזרת לי את כל התשוקה והרצון לאומנות וביזכותך הלכתי ללמוד צילום ואני מאוד נהינת תודה רבה תהיי מבורכת
לא יאומן!
בזמנו רכשתי את הספר, רק בגלל שהפרחים שעל הכריכה, שלחשו לי: תקטפי אותנו אליך. אני אוהבת לקרוא את הספר, אוהבת יותר להניח על השולחן סתם באמצע יום, להנות מהפריחה.