כל הפוסטים באמנות

איציק יוצא מהחדר, פניו אפורות."מה אתה חושב?" העיניים של אתי נפוחות, רטובות."זה גרוע. אני חושב שהיא באמת השתגעה.""אל תסמן כך,

אני לא צבעונית בכלל. כשהייתי ילדה הצבע האהוב עלי היה שחור אח"כ התווסף הבורדו לרשימה ואז הוא נצבע בגוון עז

אנחנו כאן עדיין מצפים. בחיים שהאור שבקצה הוא העתיד שלנו. אנחנו עומדים בחצי. בין חושך לאור. בחיים שהם לא שחור

היו ימים שכתבתי. סיפורים לעצמי. על סמטאות בוינה. מרצפות שחורות. וטיפות גדולות. על משפחה שמתמודדת. עם אמא חולה. על נערה

ספרתי אותן, אחת, שתיים, שלוש…עשר..עשרים…חמישים..מאה. הבטתי למעלה הן עדיין היו שם מחכות לי, לועגות לי, מסתכלות אלי במבט אפרורי כבה,

בדרך כלל אני לא משתתפת בתחרויות, אבל בתחרות הזו השתתפתי מכמה סיבות. התוועדתי לתחרות דרך אתר פרוג, בפורום עיצוב גרפי,

אנחנו בסטודיו אוהבים מאוד יצירתיות ויותר אוהבים ליישם רעיונות ולהגשים חלומות.. כשגיטי מפרסום "פוינט" פנתה אלינו בבקשה ליצור לה שמלת