כל הפוסטים במתכונים

רחפתי, מעל הים, כמו ציפור דרור, רואה את כולם קטנים, קטנים, אפילו הציפור הייתה נמוכה ממני, ההרגשה הייתה חופש. ואתמול,

יצאנו בשעה 3:30. הרחובות היו מלאים באנשים, חסידים שזה עתה חזרו מהטיש, ילדים שכבר לא בדיוק בקטע של לשבת וללמוד

היא הייתה סדוקה, והשוקולד שבצבץ ממנה העיד על רעידה  בעוצמה חזקה. את תהליך הסדיקה היפה של העוגיה, ניתן לראות בצפייה

היו ימים שכתבתי. סיפורים לעצמי. על סמטאות בוינה. מרצפות שחורות. וטיפות גדולות. על משפחה שמתמודדת. עם אמא חולה. על נערה

הנר כבה. העוגה השאירה פירורים לחים, ומריחות שוקולד העידו על משהו שחגג עוד שנה בעולם נפלא. היינו כמה ימים לפני

הלכתי לתומי. אמרתי אם כבר הוא הולך אני אבוא גם. אז בעלי יצא בזול. השלמה וסתימה שנפלה. אני? גיליתי את

גשם זלעפות ירד בחוץ, הרטיב את המדרכות האפורות בשלוליות של מים, בחדר קטן החלון נפתח ונסגר מעוצמת הרוחות שנשבו בחוץ,

"כבר נושרים העלים בשדרות וגנים כבר רוכבות במרום שיירות עננים, וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו – סתיו…סתיו…סתיו…" (שמשון חלפי)

כשהייתי ילדה קטנה בבית ספר, אולי בכיתה ג', המורה ביקשה מכל אחת לכתוב שיר על העונה שהיא הכי אוהבת, אני

השנה כשיוצא שבת חג, שבת חג, כולנו רוצים לגוון קצת באוכל. לפעמים הגיוון הוא בסך הכל בהוספת ירק נוסף למתכון