כל הפוסטים בשושי סירקיס

הייתי שם עשרות פעמים, וכמו ספר שקוראים בגיל הנעורים וחוזרים וקוראים בגיל מבוגר יותר, מביא איתו תובנות אחרות ומחכימות, כך

כלוב, כזה כמו שיש בעיצובי שולחן, ששמים נר בתוכו והוא מאיר מבעד לסורגי מתכת מרוססים בצבעים שונים. סחלבים, כרוכים ומתפתלים

עולם עיצוב הכריכות מרתק אותי, כשנכנסתי לתחום לא ידעתי כמה אני יאהב את זה, נשאבתי עמוק בפנים. כל ספר לוקח

חודש אב הוא חודש שיש בו שני ימים שונים כל כך אחד מהשני. יום אחד הוא יום אבל על חורבן

צילום: אסתי קרויזר אני מרגישה כמו פרידה. זהו הפוסט האחרון שאני כותבת על מונטנגרו. אחרי סדרה ארוכה של פוסטים. הרגשתי

את מונטנגרו חווינו לפני כמה חודשים, שלוש חברות שחיפשו טבע, מים, רוגע והמון זמן למחשבות. נעמי, שושי, סיון ורות הבייבי

לתהליך יש מתנה. הוא נותן את האופציה לחשוב להתבונן מחדש ולהתנסות. לתהליך דרוש זמן. ולמרות זאת חושבת שלא כדאי לוותר

סוף אפריל. תחילת אייר. נולדתי כששמש חמה צרבה שדות בצבע בלונד צהוב. משהו שר לי סולו. בלי ליווי מוזיקלי. מאז