גם אתם רואים פרצופים בכל מקום? עיניים בשקעים? סמיילי בתמרורים? ארנבות על מרצפות? מפלצות וחייזרים שקמים לתחייה מכל מיני חפצים ואביזרים? שיער קופצני, מחושמל ומוזר? עין אחת וורידים אדומים בולטים? אני אוהבת אותם. יצורים נעלמים, באים והולכים, בטירת הסודות שלנו. רוחות רפאים על מרשמלו. מלפפון מר, תמיד מתלונן. עגבנייה אדומה מחויכת. כרובית מתוחכמת.
אני יודעת, יש אימהות שמסדרות רגשות ופרצופים על הצלחת. אני מאלה שעושות את זה לעצמי, לצחוק ולפאן. יוצרת פרצופים מעלי כותרת של ורדים נבולים, רואה בענפים גבות, בעלים שפתיים. יוצרת הקשרים מוזרים לחיים, לרגשות.
החורף הוא דמות מורכבת. באה בגלימה מוסתרת, נכנסת בסערה, עיניים מאחורי מסכה שחורה. לעומת זאת דמותו של הקיץ שובבה וקופצנית, עד שהיא מתישה בקפיצות ובפטפוטי הסרק שלה. טבלאות אקסל מביטות בי דרך משקפיים עגולים בלי ידיות, יושבים היטב על קצה החוטם. אני התלמידה הסוררת, והן המורה חמורת הסבר.

כשאני קוראת מחקר מדעי, המוח שלי מותח קווים. ממדע לאומנות; מפילוסופיה לבישול. ואל תשאלו איך זה קורה. זה כמו בציורים ההם מחוברות הצביעה: מותחים קווים בין מספרים עד שמתקבל איור אאוטליין של ברווזון מכוער.
שילובי צבעים אני אוהבת לקחת מהטבע. מתבוננת בציפורים, ירוק אזמרגד ושליכט של כתום עז, ההשתלבות של בעלי חיים בסביבה שלהם. פרחים, אלמוגים, כמה עושר צבעוני יש במעמקי הים. הטבע הוא מדריך הפנטון הכי מקיף שתמצאו אי פעם. יש שם לא רק פלטות צבעים מגוונות, גם צלילים מפעימים, מקצבים, ציקדות, ציפורי שיר, טיפות נופלות על שלוליות, רוח שורקת, ברק מפתיע בליווי בס רועם, פילהרמונית לתפארת.

יותר מכל אני אוהבת לצפות במוצרים חדשים והמצאות, גם אם אלו דברים פשוטים. תוך כדי כתיבה ניסיתי לתרגל לעצמי, לחשוב על שני מוצרים ולחבר ביניהם. צמיד שהוא גם בושם (מכָל קטן מובנה בפנים) להתזה וריענון קצר במהלך היום, משקפי שמש היברידיים, ביום להגנה מקרינת השמש, בלילה לראייה בתנאי חושך. בקבוק מים חכם שמחשב כמה מים שתית במהלך היום, מטען לפלאפון שהוא גם כונן גיבוי… המשיכו איתי: קחו חפצים שונים וחברו ביניהם. לא חובה שתהיה כאן המצאה גאונית, זה משחק, ובטעות יכול לצאת גם משהו טוב.

יצירת הקשרים היא חלק מיצירתיות. לקחת אחת ועוד אחת וליצור שלוש. חיבורים שנראים לעיתים הזויים, אך הם שהופכים את הדבר הבא ליצירתי ומקורי, ומעלים את התהייה איך לא חשבנו על זה קודם.
סינסתזיה היא מילה שמתנגנת, לוחשת קסם, יוצרת חיבורים ביום-יום. הפירוש שלה הוא חיבור בין חושים. מצב שבו משהו שנקלט דרך חוש אחד מעורר חוויה בחוש אחר. צליל שיש לו צבע, טעם שיש לו אופי. זו מילה שמרגישה מחוספסת או רכה.

יש אנשים שנולדים עם סינסתזיה מובהקת, אבל במובן הרחב יותר כולנו משתמשים בה. פשוט לא תמיד שמים לב. כשהשקט צורח בדממה, האור שורף, המילים מלטפות, ואנשים מהבהבים בצבעים מגוונים, החושים מתערבבים. השפה מתעקמת קצת, והחוויה נהיית שלמה יותר.

סינסתזיה מאפשרת לנו להרגיש את העולם כמרחב חי, רוטט, שמפעיל כמה שכבות בבת אחת. אפשר לשחק בזה ביום-יום. לעצור רגע ולשאול איזה טעם יש לבוקר הזה (שלי התחיל בטעם של מלפפון רך ומימי), איזה צבע יש לפגישה (ורוד רקפת) ואיזה צליל יש לצבע אפור. לשחק כדי לפתוח עוד ערוצים במוח, שבילים שמסתעפים ויוצרים חיבורים, משחק שמרחיב את טווח הקליטה, מכריח את המוח לצאת מהמסלולים המוכרים שלו ולחפש הקשרים חדשים.

וכאן נכנסת היצירתיות. כי יצירתיות היא לא רק להמציא משהו חדש, אלא לראות אחרת את מה שכבר קיים. לחבר בין אזורים שלא נפגשו קודם. סינסתזיה היא אחד הכלים שעוזרים לזה לקרות, כי היא שוברת היררכיות. אין חוש אחד שחשוב יותר מהאחר, אין דרך אחת 'נכונה' להבין מציאות.
האם כל אחד יכול להיות יצירתי? אני מאמינה שכן. כל אחד יכול לפתח חשיבה יצירתית. זו לא תכונה סגורה, אלא דומה לשריר, וכמו כל שריר, הוא מגיב לשימוש. ככל שאנחנו מרשים לעצמנו לשחק, לשאול שאלות משונות, לחבר חיבורים לא צפויים, כך היכולת הזו מתרחבת. ככל שאנחנו מוסיפים ללמוד ולדעת עוד, מכל תחום, כך המוח מחבר, כמו רשתות. קו לעוד קו. אני רואה בזה שוב את הציור במספרים. מותחים קווים עד לציור המוגמר. אנחנו מותחים קו ממחזה שראינו לתוכנית שאנחנו משרטטים עכשיו, מתפאורת תלבושות עשירה לעיצוב גרפי.

אנחנו לא יודעים מה ואיך זה יקשר, אבל ככל שנהיה פתוחים יותר ללמוד, לדעת, להכיר עולם, להיות סקרנים לגביו, להתפעל גם מהדברים הקטנים, לשחק משחקי דמיון של אילו ואז – כך נוכל להגיע למקומות מפתיעים יותר, פו-הדוב יכול להיות פילוסוף, ואדריכלות של זהא חדיד תיתן השראה לקונדיטורית בעלת תעוזה; אומן ירים את הראש באאוריקה כשישמע יצירה מוזיקלית, מורה תקבל תשובה לשיעור הבא דווקא מהצגה שצפתה בה זה עתה, ידיעה חדשותית תשפיע על ממציא, ומנות שף יעוררו את המשורר.

הטור הזה מדבר על מאחורי העדשה, והעולם שמאחורי העדשה רחב ואין-סופי. העדשה מצמצמת את כל מה שנרכש, נלמד וקיים לתוך מנסרות תחומות. כדי להגיע בכל תחום למשהו חדש ויצירתי, אנחנו בוחרים לחיות בעולם רחב אופקים. בעיניי, אנשים יצירתיים הם אלה שמקבלים יותר את השונה, מכילים את המורכב. הם יכולים לראות פסיפס, ייחשפו בכוונה למשהו שאינו העולם שלהם, יקראו על החלל, ילמדו שפה חדשה וישחקו שחמט גם אם הם גרועים באסטרטגיה.
ילדים נודעים ביצירתיות שלהם, כי עוד לא חסמו להם את החשיבה בהיגיון. עזבו היגיון, תנו למוח להשתולל בקווים חוצים, לאורך ולרוחב, במעגלים. גם אם אחרים יזלזלו, יניפו יד בביטול (אגב, איזה טעם יש לזלזול?) היצמדו לאמת היצירה שבתוככם.

לו החיים היו חיה; לו המקצוע שלכם היה ירק; לו האופי שלכם היה אפליקציה… תשחקו. לעצמכם, בשבילכם. תהיו מוקסמים מניסויים, גם אם הם לא הולכים. החיים הם משחק אחד גדול. תנו ליצירתיות שלכם חופש פעולה, נסו להצמיד מילה למילה בלי הקשר, תצחקו מהשטויות, תעזו יותר – ותגלו גן נעלם, נסתר ומדהים, שמחכה רק לכם.

פורסם במגזין טעימות